מלמד להועיל חלק ג · חלק פ״ו סימן ב׳

תשובה:מצינו כמה פעמים שחז"ל עקמו לשונם כדי שלא להוציא דבר קללה או דבר רע מפיהם ונקרא לשון זה לשון סגי נהור, דרך משל: שונאיהן של ישראל (תחת: ישראל), תיובתא כלפי סנאוה דרבא, וכדומה; אמנם מצינו שהקפידו במקום אחד לומר לישנא מעליא אף שבמקום אחר לא הקפידו, בגיטין מ"ו ע"א איתא: משום קדושת השם (והקפידו שלא לומר חילול השם ח"ו) ואף שבמקומות אין מספר לא הקפידו על כך, וכן בב"ק קי"ג ע"ב איתא בכ"י הגירסא ר' פנחס בן יאיר אומר במקום שיש קידוש השם אפילו אבדתו אסורה, לישנא מעליא, ובכל ספרי הדפוס גרסינן: במקום שיש חילול השם, ועל דרך זה צריך לפרש ג"כ מאמרנו דחמורה ע"ז וכו' דחז"ל אמרו כאן לישנא מעליא ורצונם לומר: חמורה ע"ז דכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה. והנה בספרי במדבר פיסקא קי"א איתא: מגיד הכתוב שכל המודה בע"ז כופר בעשרת הדברות ובמה שנצטווה משה ובמה שנצטוו הנביאים ובמה שנצטוו אבות, וכל הכופר בע"ז מודה בכל התורה כולה. וכן בשבועות כ"ט ע"א מביא בדקדוקי סופרים בשם כ"י פאריס הגירסא: הכופר בה כאלו מודה בכל התורה כולה וכל המודה בה כאלו כופר בכל התורה. וצ"ל במקומות אלו דחדא דוקא וחדא לאו דוקא. שוב ראיתי בד"ס לחולין ה' ע"א שכתב בעל ד"ס בהערה ה' וז"ל: בכ"י ה' ור' א' שכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה ולשון יפה הוא וכן העתיק רש"י בעירובין ס"ט ע"ב ונוסח הדפוס לישנא מעליא קא נקיט עכ"ל.