מלמד להועיל חלק ג · חלק ס״א סימן ט׳

וכן נ"ל ג"כ דבמשנה הקדמונית דריש פ' כל הבשר התחיל כמו שהוא עתה בתוספתא בשר בחלב נוהג בארץ ובח"ל וכו' וכבר עמדו בזה התוספות דף ק"כ ע"ב ד"ה כל הבשר וישבו בדוחק. ויען שהלשון בשר בחלב כולל גם בשר חיה ועוף (עיין בגמ') ולשון נוהג משמע שהוא מצוה הנוהגת מדאורייתא על כרחך אתיא התוספתא כמ"ד דחיה ועוף מן התורה, וכן סברה המשנה הקדמונית, דמסתמא פרק כל הבשר התחיל בסגנון שאר פרקים הקודמים והמאוחרים נוהג בארץ ובח"ל וכו' אמנם משנה דילן סוברת כר"ע דחיה ועוף אינן מן התורה, ע"כ לא תני לישנא דנוהג בארץ כבשאר פרקים, דזה היה משמע דהכל מדאורייתא כמו באותו ואת בנו ובכיסוי הדם, אלא תני לישנא דכל הבשר אסור וזה משמע בין מדברי תורה בין מדברי סופרים, כמו שתירץ רב אשי במסקנא דסוגיא, גם המשך הפרק דהעור והרוטב למשניות דלעיל אין לפרש כי אם ע"י חסורי מחסרא כי תירוצא דתוס' דף קי"ד ע"ב ד"ה העור דחוק מאד מאד, כי לפ"ז צ"ל דכל הפרקים דאותו ואת בנו ודכסוי הדם לא תני אלא איידי, ואנן חזינן איפחא, שם עיקרו של המסכתא ומתחילין בסגנון רוב פרקי המסכתא בלישנא דנוהג בארץ ובח"ל וכו' מלבד שדוחק לומר דפ' ט' קאי אמשנה דפרק ד'. ועל כן נראה דהברייתא דלעיל דף קי"ד ע"א העצמות והגידין והקרנים והטלפים שבשלן בחלב פטור היתה נשנת במשנה הקדומה ונשנה שם ג"כ דין העור והאלל לענין בשר בחלב, ואגב גררא סמכו לזה דין דעור ועצמות וגידין וכו' לענין טומאת אוכלין וטומאת נבילות. והראיה דבתוספתא באמת מחובר פרק העור והרוטב עם פרקא דבשר בחלב ובמשנה דילן חסורי מחסרא ועיין בקצור כללי הג"מ הנדפס עם הש"ס ברכות דאיתא שם בשם מהרי"ק דבברייתא נשנו כמה דברים שהיו שנויים בת"ר סדרים הקדמונים.