מלמד להועיל חלק ג · חלק נ״ט סימן ג׳

תשובה:איתא בלקט הקמח דף ז' בשם חוקי דעת וז"ל אותם הגרי"ץ שקורין כך בל"א העשוי משבולת שועל ע"י גוים שמבשלים הש"ש בקדרות שלהם עד שמתרככים ואח"כ מייבשים אותם בתנור עד שמתקשים כאבנים וכותשים אותם במכתשת להסיר הקליפות וצריכים בשול מחדש יותר מבשר שור עד שיהו ראוים לאכילה העלה דמותרין באכילה כיון דגמר בישולן הוא ע"י ישראל ואינן ראוין לאכילה ע"י בישול הראשון וסתם כלי גוים אינן בני יומן. ובברכי יוסף סי' קי"ג דין ט' הביא חטים ששולקין אותן הגוים עד שמגיעין למאכל בן דריסאי וחוזרין ומיבשין אותן כדי לעשות גריסין ושוב אין נאכלין אלא ע"י בשול אחר נראה דמכיון דאיסורא דרבנן הוא ויש מתירין הני חטים כיון דמתיבשים כ"כ דאינם נאכלים אלא ע"י בישול אחר והבישול הא' אינו ניכר בהם מותרים ואפשר דאפילו האוסרים בתבשיל יתירו באלו החטים כיון שאינן נאכלין אלא ע"י בישול מחדש (אבקת רוכל סי' ל') עיי"ש בשם לחם הפנים וכיון שכן גם הקמחים הנ"ל מותרים.