מלמד להועיל חלק ג · חלק נ״ד סימן ד׳

ידידי הרב נ"י אחז דרך הישרים שחרי טוב לקרוא דרור לאסירי בכבלי עיגון, וכך היא חובתינו לפתוח בזכות תחלה, ושכר הרבה יטול על מחשבתו הרצויה! ועתה נראה מה יעלה בידינו לדינא לענין מעשה, ובתחלה נבאר אלו האשה עצמה אמרה שיודעת בבירור שהולד בן קיימא, זה מבואר בגמ' ופוסקים דאינה נאמנת כיון דאינו אלא איסור לאו לא דייקא, ואם עד אחד מעיד בבירור שהוא ב"ק להרמב"ם נאמן ולהראב"ד וש"פ אינו נאמן כיון דלא עבידא לגלוי כמבואר בסי' קנ"ח, ואפי' במקום דמסייע רובא להעד כמ"ש הב"ש ס"ק נ"ו ס"ק י"ד. והנה אם האשה או ע"א היו מעידין בדבר ברור, אז היה שייך לפלפל במה שכתב מר נ"י מסברא שיש לחלק בין שהאשה או העד העידו עדותן קודם מיתת הבעל או לאחר מיתה, אבל באמת כשנעמוד למנין לא נמצא שום עדות בדבר ברור אלא הכל מפי השמועה וע"פ אומדנות שאין להם שרש בש"ס, דודאי סילוק דמים לאו ראי' כדמשמע בנדה שאין הדמים מסולקים אלא לאחר הכרת העובר, ועדות הרופא במסל"ת לאו כלום הוא, דמהיכן ידע הרופא שהרי לא בדק אותה ואין זה אלא מסל"ת ע"פ אומדנא, גם מה שראו שהולד גדול באיבריו אינו ראי' ובמעשה דמהר"י מינץ הולד היה גדול באיבריו מאוד ואפ"ה לא חש לי' והחזיקו לבן ז' מקוטעים. סוף דבר אין לנו דרך לידע בבירור שהולד הוא ב"ק אלא כשבעל ופי' וכפירש"י. והטור ביאר דבריו יותר שכ' ולא משכחת לה דידוע שכלו חדשיו אלא בבעל ופירש, וכן מצאתי בחידושי הרמב"ן ליבמות ד' פ' שהביא כן להדי' בשם הירושלמי. ויש עוד באומדנות אלו קצת ריעותא, דאם נניח כמו שאמרה האשה שנתעברה כב' חדשים לערך קודם מיתת הבעל א"כ הי' הולד בן י"א חדשים וזה ודאי מקצת ריעותא דלא שכיח דאישתהי כ"כ כדלעיל סי' ד' סעיף י"ד. והא דסמך הרשב"ץ על אומדנות כאלו (ע' בב"י) התם היתה סמיכה גדולה דהבעל היה חולה והוי כבעל ופירש, ועוד דהיה מקום עיגון ממש דהיבם היה במדינת הים, וגם יש לצרפו קצת ולעשות ממנו ס"ס שמא כבר מת. ודוגמא לזה מצינו לקמן סי' ק"ס אם כבר נשאת ואין היבם כאן לא תצא. אבל מה שהוסיף הרשב"ץ וכן הרמ"א אחריו דבזה"ז אם נכנס לחדש התשיעי הוי ב"ק דנשתנה הטבע עיי"ש, נ"ל דאינו נכון דנהי דכ' התוס' בחולין ד' מ"ז דנשתנה הטבע, מ"מ בהא אין אנו צריכין לשנות סדרי הטבע על חנם כיון דקיי"ל כרשב"ג דאישתהי א"כ יש שני מיני ולדות, האחד שבתחלת יצירה וקליטת הזרע הוא מאותו המין שראוי להיות נולד לשבעה או לשמנה ע"י אישתהי, והשני שבתחילת יצירתו אינו ראוי להיות נולד עד ט' חדשים שלמים ואם נולד קודם לכן א"א לחיות, וא"כ דברי חכמים קיימים דאותן ולדות בני ט' מקוטעים והם חיים באמת בני שבעה הם אלא דאישתהו, והארכתי בזה להוכיח שהוא כן.