מלמד להועיל חלק ג · חלק נ״ד סימן א׳

העתק מכתבי מר חמי זצ"ל. שאלה: האשה פלונית נשאת בט"ו לחדש תמוז תקצ"ג לפ"ק ובעלה מת כ"ז כסלו תקצ"ד לפ"ק וקרוב לב' חדשים קודם מיתת בעלה הקול יצא על ידה וע"י בעלה שברכה ד' בהריון (כי היתה הדבר קצת מילתא דתמיהא, כי לפי שנותיה רבים חשבו שלא תהיה עוד בת בנים, לכן מדכר דכירנא מילתא ביותר) ובעלה היה ד"י יום מקודם פרידתו למקום אבותיו סמוך לעירינו, ובישר שמה שזכה להריון אשתו. וכן העומדת אצל הנשים בעת ירידתן ועלייתן מטהרת מקוה המים אומרת שכב' חדשים נסתלקו דמיה ולא הצריכה לירד לטהרה. ושמענו הנשים אומרות כשישבו לארץ בימי אבל על פטירת בעלה ר"ל שהוכר עוברה בבטן מלאה. גם הרופאים צוו עליה אחר מיתת בעלה שלא תצטער ולא תקונן ביותר, כי צריכה לחוס ולחוש שלא לגרום היזק לולד. והבטיחה אחרי שההריון אצלה לא יקח השררה כלום מידה. וגם אלי דבר הרופא שאשה זו מעוברת היא לודאי, וכל זה במסל"ת בלי לידע שיש שום נפקותא בדבר לדינא אצלנו, ובלי ששאלתיו מקודם, וגם חמיה לא ביקש שיחתם ויסגר המטלטלין הנמצאים בביתה, אחרי שהיה נודע לו לודאי מפי בנו שהיא מעוברת: והנה בי"ג לחדש אב תקצ"ד לפ"ק, ילדה האשה הנ"ל בת אחת בריאה, וחיתה רק איזה ימים, ומי שראה את הילדה אמרו שנדמה להם כאלו נולדת כבר ג' חדשים והחזיקה לבת קיימא, ע"כ לא היה גם לאנשי מדע ספק שתהא האשה הנ"ל רשאי לינשא לשוק, והיא ומשפחתה כשרים וירא חטא אכן לא פקפקו בזה, אך התעוררתי להם שצריך הדבר עוד תלמוד והוראה מגדולי ישראל, ומשפחתה והיא צועקים שהאחים מפוזרים, ואין נדוניתה וכתובתה מגיע לההוצאות שצריכה להוציא כשצריכה לחזור על חד מאחי בעלה המת לחלוץ לה, ועיינתי כפי קט שכלי בגמ' ופוסקים ראשונים ואחרונים וכתבתי מה שהעליתי במצודתי הסברות להתיר, ולחלק יצאתי שאף לפי דברי הריב"ש בתשוב' הביאו הב"י יש להתיר בכגון דא, והצעתי דברי בכתב ובע"פ אז לפני אדמ"ו הגאב"ד מו"ה אברהם בינג סג"ל זצ"ל, ולא סתר סברותי לחלק בין דברי הריב"ש לנדון שלפנינו, ובכ"ז הי' דעתו לחוש לדברי הריב"ש ז"ל, והפקיד עלי להביא דברי לפני כבוד מעלת הרבנים המופלגים גאוני ארץ דק"ק פיורדא ה"ה מרן הרב המפורסם מו"ה וואלף האמבורג נר"י, והרב המפורסם מו"ה מענדל קארגויא זצ"ל שהפרידם רק המות עד נזכה לתחיית המתים וביאת ג"צ שיבוא לנו בבי"א ורבותינו הקדושים זכרם לד"ד בארץ החיים עמו אולי יסכימו להתיר.