מלמד להועיל חלק ג · חלק ה׳ סימן י׳

ולפ"ז א"צ לדחוק בהא דאמרינן אבל עדות אשה בבתה ד"ה הולד שתוקי שכתבו המפרשים דהאי ד"ה לאו דר' יהושע מודה בזה אלא האי ד"ה היינו ר"ג אבל לפמ"ש א"ש דהאי ד"ה היינו בין ר"ג ובין ר"י וכגון דהיא גרושה דאינה נוגעת בעדות ד"ה הולד כשר רק דהוי שתוקי לכהונה ומדוקדק הלשון דנקט עדות אשה בבתה היינו אם העדות אינו אלא לבתה. וכבר הבאתי מ"ש הב"ש דאם היא גרושה אין מתירין הבת לכתחילה ולפמ"ש אדרבה אם היא גרושה עדיף טפי דהוי עדות גמור מיהו אם היא בת כהן א"כ גם בגרושה היא נוגעת בדבר דאם נבעלה לפסול נפסלה מתרומת בית אביה לעולם ואם נבעלת לכשר חוזרת לתרומה כשימות הולד. ובזה יש לבאר מה שיש לדקדק בדברי רש"י בקידושין (דף ע"ו) שפי' חדא להכשיר בה ר"ג לא האמינה אלא לעצמה שלא נתחללה מן התרומה וגבי הולד כ' לענין להנשא לכהונה ובודאי גבי ולד ליכא לפרש לענין תרומה דהא הולד שתוקי לגבי כהונה אבל י"ל אמאי לא פירש גבי האם ג"כ לענין שתנשא לכהונה ולפמ"ש א"ש דע"כ איירי בגוונא דאמו כשרה לתרומה דאי בגרושה שאינה בת כהן א"כ גם ר' יהושע מודה דהבת כשרה ודברי הב"ש צריכין ישוב. היוצא מכל מה שכתבנו דהאי דינא שהבת כשרה לכהונה לכתחילה דבר קשה הוא להתיר ובפרט בעיר שרובה גוים דהולד ממ"נ כשר לקהל א"כ לא הוי דיעבד וכמ"ש הב"ש גבי גרושה דאלו היה בעיר שרובה ממזרים היה אפשר לסמוך על מ"ש מהרי"פ דלא פלגינן דיבורה דכיון דאם אין מאמינין להאם שנבעלה לכשר אין לולד תקנה ולכך מותרת גם לכהונה אבל ברוב גוים אין לנו מקום לתלות ובפרט לפי מ"ש בדעת הרמב"ם דבתה אפי' בדיעבד תצא ונ' שכן היא דעת רמ"א דגבי תרי רובא הגיה והיא ובתה כשרים ואלו בסיפא גבי ר"פ לא הגיח כלום ושינה מלשון הטור דכ' כן בסיפא ש"מ דבר"פ לא פסיקא לי' דאפשר אפי' דיעבד אסורה ולא נשאר לנו אלא להקל עפמ"ש דאם אמרה לפלוני הידוע לנו נאמנת טפי מיהו גם לזה אין ראיי' אף שהסברא מורה כן [סוף דבר שאין בידינו ראיי' מכרעת להתיר הבת לכהן]. (גם מה שהיו דרים בחצר אחת צ"ע אם זה מקרי שכונה. אעפ"כ לפקח על עסק עלובה דא שכבר נתקשרה בשידוכין ואם נאמר להפריד בין הדבקים אפשר שיצא עליה קול של פגם עד שלא תמצא מקום להנשא לאיש אחר אפשר לומר כיון שהמלמד ברח מיד לקול השמועה רגלים לדבר דהאמת אתה דאלו היה בטוח בנפשו לא היה בורח ויעזוב את בגדיו להחזיק את החשד א"ו דקושטא קאמרה וגם מה שהחזיקו קרובים במלבושים שלו ע"פ דיבורה גם זה אומדנא גדולה דהאמת אתה דאע"ג דחשודה על הזנות אינה חשודה על הגזל ואפי' בדיני עגונה סומכין לפעמים על אומדנא כזה, ואע"ג דכל אלו האומדנות אינם מכריעים בבירור מ"מ די לנו שנעשה מהם ספק שקול ואפשר לצרף עוד לזה ספק פלוגתא דרבוותא דסברי גוי הבא על ב"י הולד כשר לכהונה וא"כ איכא ס"ס להתיר וכל ספק מוסיף על חבירו ולא הוי כשני ספיקות משם אחד כידוע. על כן דעתי להלכה דמותרת הבת הזאת לכהן זה שנשתדכה עמו ובתנאי אם יסכים עמנו עוד אחד מהבקיאים בהלכה. וידידי נ"י יעשה כחכמתו דלא ליצווחי עלי בבי מדרשא ובפרט שאין לנו גביית עדות שנבדקה אמה באותו פעם עפ"י בקיאים כי אם עדות אמה אחת שקודם שברח המלמד אמר לה אני מוכרח לברוח כי אין לי להחיות את נפשי וכ"ש כשתלד הנערה שאני אב להילד ואין זה מספיק) [אמר המעתיק: על המוסגר מצאתי העברת קולמס וכנראה המחבר עצמו מחקו, וכתב תחתיו הפסק: סוף דבר וכו' שהסגרתי לעיל בהסגר מרובע, כי אלו הדברים נכתבו מהמחבר לאחר כן, כי הכתיבה היא בדיו אחר, ולפ"ז פשיטא שחזר המחבר מפסקו. ואפ"כ העתקתי דבריו, כי יש מקום דסומכין על אומדנות כאלו, וע' לעיל].