מלמד להועיל חלק ג · חלק מ״ט סימן ב׳

תשובה:אעתיק לך מה שכתב בזה הגאון רמ"ק וז"ל: כשהיה אצלי מ' זעליגמן בער (הוא הרב הגאון אב"ד דק"ק וו"ב) אמר לי שהרב מ' אברהם בינג (הוא הגאון רבו של הגאון ר' זעליגמן בער ותלמידו של הגאון ר' נתן אדלער זצ"ל) היה מצריך בדיקה לאשה המתגרשת, ואמרתי לו שזו טעות דהא אפי' אם נימא דעדיין היא קטנה ואפי' קבל בה אביה קידושין מ"מ כשנישאת אין לאביה רשות בה ויכולה לקבל גטה דהא הגיעה לעונת הפעוטות. אח"כ חשבתי אפשר שגברא רבה ליטעי בדבר פשוט כי האי ועיינתי קצת ועלה בדעתי אפשר דחשש דאם קטנה היא, אע"ג דיש לה יד לקבל הגט מ"מ אין לה דעת שלימה והוי מגרש בעל כרחה, ע' סי' קי"ט שי"א דאם גירש אשה בע"כ הוי ספק גירושין. אלא דזה ליתא דהא חרשת דלית לה אלא דעתא קלישתא ואפ"ה מותר לגרש אותה בזמן הזה כמ"ש מהרמ"פ סי' ח'. שוב אמרתי דהא דאמרינן גיטין דס"ה (צ"ל דנ"ט) דפעוטות היינו כבר וי"ו זי"ן ח' וכו' והנה פשוט דבש"ס איירי בסתם אשה שלא נבדקה ולכך מקבלת גטה כבר וי"ו דאזלינן בתר רוב נשים ואמרינן שתביא סמנין בזמנן לי"ב שנים אבל באשה רכה בשנים שבדקנו אותה ולא מצאו לה סימנים יש לדקדק בעונת הפעוטות מה הוא ויש בזה ג' ספיקות: א'. די"ל זמן הפעוטות הוא לעולם כבת שש בין שתביא סימנים לי"ב או עד ל"ה שנה. ב'. אפשר דזמן הפעוטות חשבינן לפי ערך, כעין שנים זמניות דאם מביאה לי"ב, הוא זמן כבת שש ואם לי"ח שנה זמן הפעוטות הוא כבת ט' שנים וכן כולם. ג'. ואפשר עוד דזמן הפעוטות מתחיל לעולם ד' ה' ו' שנים לפני הבאת סימנים כגון אם תביא ללמ"ד שנה הזמן הוא כ"ד כ"ה כ"ו, ואם לל"ה שנה, הזמן הוא כ"ט למ"ד ל"א. ועיין בפ"י בהקדמת ספרו שהקשה היאך קבלה בת שבע את גטה קודם עונת הפעוטות ותי' דחשבינן לפי ערך הגדלות וזה ע"ד שכתבתי. ולפ"ז אם באה לפנינו דרך משל אשה בת כ"ה שנה ובדקנו אותה ולא נמצאו לה סימנין אינה יכולה לקבל הגט שמא לא תביא עד ל"ד או ל"ה והרי לא הגיעה עדיין לעונת הפעוטות. ומ"מ אף שחששא זו יש לה קצת פנים לית מאן דחש לה דהא בש"ס תלי לה כל חד לפום חורפי' ש"מ דבחריפות תליא מלתא ולא בשנים.