ולכאורה נראה דאיירי דוקא אם נתקדשה ע"י אביה כשהיא קטנה דהוי קידושין דאורייתא ודילמא עדיין היא קטנה ואינה עושה שליח אבל אם נתקדשה ע"י עצמה כגון בנדון שלפנינו א"כ א"צ בדיקה דממ"נ דאם היא קטנה הרי לא היו קידושיה קידושין. מיהו הפוסקים לא חילקו בכך. וצ"ל דסברי דאף אם נימא דקידושיה לא היו קידושין מ"מ עכ"פ מיאון בעי' והכא אין כאן לא גט ולא מיאון, א"נ י"ל דחיישינן דבשעת שליחות היא קטנה ולאח"כ נעשית גדולה וכמ"ד ביבמות דק"ט דגדלו קידושין בהדה והוי קידושי דאורייתא אע"ג דלא בעל ואע"ג דהפוסקים לא פסקו כן מ"מ י"ל דחששו לחומרא. וע' בד"מ שהקשה כעין זה גבי קטן.
מלמד להועיל חלק ג · חלק מ״ה סימן ט״ו
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.