כבר כתבני דרבינו פרץ והאחרונים אחריו החמירו בש"ק משום שצריך שיכירו כל החתימות של ג' הדיינים ומלבד חששא זו יש לגמגם הרבה להתיר א"א לעלמא על סמך כתב הרשאה ובפרט אם נתפוס כדברי הרמב"ם דכל עיקרו של שטרות אינו אלא מד"ס ואע"ג דמתירין האשה לעלמא אם מביאה גטה לפנינו התם שאני שהרי השטר מוכיח ע' ב"ש סקמ"א ס"ק מ"ו ואפי' לדעת החולקים על הרמב"ם אין לנו ראייה להתיר דאפשר דשטר הרשאה לא ניתן ליכתב וכן מצינו סי' מ"ב ס"ד מצאו בשטר פ' קידש פלונית וכו' והביא הב"י וד"מ אפי' הוא מקויים אין משגיחין בו כיון דלא ניתן ליכתב וכיון דבמשנה תנן דשליחות קבלה צריך דוקא עדים ולא מצינו בשום מקום בש"ס שהזכירו שטר הרשאה לענין זה קרוב הדבר לומר דמקרי לא ניתן ליכתב גם מצד אחר יש לגמגם דאפי' מכירין חתימות הדיינים מ"מ מאן מסהיד על השליח דהוא הוא דלמא נאבד שטר ההרשאה מן השליח והוא מצאו או שהשליח הראשון עשה אותו שליח וכ"מ בב"ש סקמ"א סקט"ו וכן בב"ש סקמ"ב סק"ז דש"ק אינו נאמן לומר דהאשה עשאתו שליח על כן צריך עיון דאפשר אם אין מכירין השליח אפי' בשעת הדחק אין להתיר וע' מ"ש הב"י בשם הר"ש בן הרשב"ץ. מיהו כל זה אם עושין מעשה ע"פ שטר ההרשאה אבל במעשה שלפנינו שאנחנו הב"ד בעצמנו ראינו וסדרנו את כל מעשה השליחות גם השליח והעדים הם לפנינו בזה אין שום צד לאיסור גם לא היה צורך לשטר הרשאה אלא שעשינו זאת לרווחא דמלתא וגם מחששא שמא ימות אחד מן העדים שלא ישאר פקפוק בדבר.
מלמד להועיל חלק ג · חלק מ״ה סימן י״ב
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
