מלמד להועיל חלק ג · חלק כ״ב סימן ו׳

תקנה כזאת לדעתי היא קלקלה שאין למעלה הימנה. ידעתי גם ידעתי כי אין זה בכלל בטול מצות יבמין האמור בר"פ ד' אחין, אבל לכל הפחות דומה למה דאיתא בפ' התכלת סדינא בקייטא וסרבלא בסיתוא ציצית מה תהא עליהן שמבקשין תחבולות לפרוק עולו של מצות ולבטל תורת גיטין וחקיו של אברהם אבינו ע"ה. עוד שנית הנה הטעם דקידושין כאלה אינם אסורים מטעם פלגש לדעת הרמב"ם דאוסר פלגש הוא משום דסמכינן ארובה ורוב פעמים הקידושין אינן מתבטלין. אמנם ידוע דאסור לעשות ספק לכתחילה כדי שנצטרך לסמוך ארובא כמ"ש מו"ר מהר"ם שיק סי' ע' וע"ג בשו"ת שיבת ציון סי' ע"ב ובשלמא במקום עגון ושעת הדחק הוי כדיעבד, אבל בלא זה אסור לכתחלה. ועוד דאנן חזינן שבכל שנה ושנה כמה וכמה קידושין מתבטלות ע"י הערכאות, ואנן ניקום ונתקן דבר שעי"ז כמה וכמה אנשים מישראל יבעלו בעילות זנות באיסור פלגש (וע' י"ד סי' נ"ז סעיף י"ח שאסור למכור דבר איסור לנכרי שמא יחזור וימכרנו לישראל). חוץ מזה יש לחוש לכמה תקלות אם יעשו תקנה שעי"ז כל קידושין יהיו תלוין ועומדין באופן שבקל יכול להיות שיהיו נעקרין מעיקרא, דאם ד"מ פשטה ידה וקבלה קידושין מאחד גם קידושי שני קידושי ספק, ואם הוא קדש אחת מקרובותיה גם זה קידושי ספק. ואף שבזמן הזה לא שכיחי דברים כאלו, מ"מ לענין תקנה תמידית צריכין לחוש שמא יבוא לתקלה אף בעתים רחוקים.