מלמד להועיל חלק ג · חלק ט״ז סימן ח׳

ה. ובכל זאת פתח הג' דקאוונא בהיתירא במה שאמרו הנכרים שההרוג נמצא שעה אחת קודם מתנודד בין העגלות וא"כ הוא היה על אותו הדרך ומאיש אחר שהלך שם לא נשמע ובק"ע ס"ק רכ"א בשם המבי"ט דאם הלך באותו דרך ונמצא הרוג שם מדאורייתא תלינן שזה הוא הנאבד דאם איתא שהנאבד ניצול היה נודע מקומו וע"כ אם נשאת לא תצא. והשב יעקב מבאר דברי המבי"ט משום קבר שנמצא הוא שנאבד, ואחרונים משיגים עליו דבחזקת איסור א"א ל"א זה ובשגם דפ' בא"ח סי' תל"ט כרשב"ג, אולם סברת המבי"ט עפ"י אומדנא דאם היה ניצול הי' נודע מקומו וכדעת התה"ד ברמ"א סעיף ט"ו וכהג' שו"ת עין יצחק סי' מ"ב, וע' ח"ס סי' נ"ח וסי' ס"ה ובזמן הזה שיש בי דואר וטעלעגראף יש לדון דאם הוא חי הי' מודיע וכ"כ עין יצחק הראשון, וע' רשי' כתובות כ"ב ד"ה ברי לי. ומאחר שע"י אומדנא יצאה מאיסור תורה אמרינן ככר שנמצא שנאבד כמ"ש הטור בחמץ שביטלו וע' עין יצחק סי' מ"ב. אך יש חולקין על השב יעקב דבעגונה ל"א זה שנמצא הוא שנאבד ומפרשים דברי המבי"ט באופן אחר כמו בשב שמעתתא שמעת' ז' פי"ט ותמה שם על המבי"ט וכן בנובי"ק סי' מ"ו. אך לפי מה שהביא המבי"ט הסברא דאם הי' ניצול היה מודיע ניחא. והש"ש שמעת' ז' פי"ז וי"ח האריך בדברי המבי"ט, והאריך בסוגי' דתרי יצחק, ומדבריו יש לדון דאם נמצא ההרוג בעיר מגורו ומאותה העיר לא נעלם שום איש אחר יש להתיר אשתו דבנמצא במקומו ממש עדיף מרוב וכ"כ סמ"ע ח"מ סי' רנ"ט ס"ק ו' וש"ך י"ד סי' קכ"ט ס"ק כ"ז ומ'. וא"כ ה"נ אם נמצא בעיר יש להתיר פשוט ומ"ש הב"ש סי' ס"ב דוקא בעיר משומרת סמכינן דלא יצא אחר וכו' בנ"ד אין לחוש לזה גם לב"ש דאם הי' כן הפאליצייא הי' ידעה מזה וזה מכש"כ ממ"ש מהריב"ל ק"ע ס"ק ע"ז עיי"ש וע' בתורת גיטין סי' קל"ב ס"ק ד'.