מלמד להועיל חלק ג · חלק י״ב סימן ב׳

תשובה:איני יכול להסכים עם היתר שלו. הן אמת שהנישואין של שטאנדעזאמט לא מיקרי נושואין עפ"י דין תוה"ק (ע' שו"ת מהר"ם שיק חאה"ע סי' כ"א). אמנם לא היה צריך להקדמה זאת, כי אפילו אם היתה נשאת לישראל קודם גירותה בקידושין גמורים אין קידושין תוספין בנכרית, וא"כ עפ"י דין תוה"ק אינה נשואה. והנה הרמב"ם פי"א מה' גירושין הכ"א פסק סתמא גיורת שנתגיירה צריכה להמתין צ' יום ואינו מחלק בין פנויה ובין נשואה, אלא שהה"מ פירש בדוחק שהרמב"ם מיירי בנשואה ואחריו נמשך הב"י בש"ע אה"ע סי' י"ג ס"ה. ומעתה נניח שפירוש הה"מ צודק בדברי רמב"ם ע"כ האי נשואות אינו ר"ל שנשואות ע"פ קידושין דאין קידושין לגוי אלא קיי"ל בעולת בעל יש להם (ע' רמב"ם ה' מלכים פ"ט ה"ז). ועתה אילו גיורת היתה נשואה קודם גירותה לגוי ע"י שטאנדעזאמט ודאי היא נידונת כנשואה אפי' לדעת הה"מ, ואם היא אומרת אלף פעמים שלא נבעלה עדיין זה לא מעלה ולא מוריד, ובכאן לית דין ולית דיין דצריכה להמתין עפ"י פסק הש"ע צ' יום משעת גירותה. ומה תאמר דבנידון דידן שנשאת לישראל מינטרא נפשה טפי מלהבעל לו שלא במוך אתמהה. יעיין מ"ש תוס' ביבמות דף ל"ה ע"א ד"ה חוץ בתי' האחרון דיש לחלק דלא מינטרא נפשה כלל כשמתגיירת עם בעלה כיון שכל הזרע מאותו איש ואין חוששת להבחין בין זרע שנזרע מבעלה זה בקדושה לשלא נזרע בקדושה. וכש"כ אם בעלה ישראל דאינה חוששת להבחין. ומ"ש מ"כ דכאן נמי שייך מינטרא נפשה, יען שהוזהר הבעל ממ"כ שלא יבוא אל אשתו, תמה תמה אקרא שרוצה לסמוך על סברא כזו אפי' לסניף כ"ש, וכבר אמרו חז"ל אין אפוטרופוס לעריות, וכאן האיש שבא כבר בזנות על גויה ולא חש לאזהרת התוה"ק, יחוש עתה לאזהרתו ויכבוש את יצרו, ומי יערוב לנו שלא בא עליה יום או יומים קודם גירותה בבטחון שבמהרה תינשא לו ע"י קידושין, ולא ידע איש אם תלד קרוב לסוף ט' חדשים שבעלה כבר קודם הגירות והילד הוא גוי גמור לכל דבריו, ואנו נחזיקנו לישראל ונימול אותו בש"ק וישא ישראלית ועוד ועוד כמה וכמה מכשולים. ולא עלה על דעת שום תנא או אמורא לומר דיש אפוטרופוס לעריות והגיורת מינטרא נפשה שלא תיבעל, אלא כמו שפירש"י דממטיא מוך בהדה, או כדאמר אבייה דמתהפכת, וכבר כתבתי בשם התוס' כשמתגיירת עם בעלה אינה חוששת וכאן נמי שייך טעם זה.