והנה בכל הגירסאות האלה רק האחרונה שהיא נמצאת בדפוסים המשובשים, היא לבדה תסביל פירוש המבקר הנ"ל, וגם זו רק ע"י דחק גדול, דאפילו אם נניח שפירוש יזימו את עצמן היינו יכחישו את עצמן דוחק גדול הוא לומר יכחישו את עצמן הוא כמו יכחישו זה את זה, דהיינו שעד א' יכחיש את עד השני כמו במעשה דשושנה אלא יכחישו את עצמן היינו שכל אחד מהעדים עושה עצמו שקר שדבריו סותרין זה את זה, וזה ודאי אין סברא כלל שעד המכחיש את עצמו יענש, ודאי עדותו אינו כלום, כיון שמכחיש את עצמו, ואנו רואין שאינו זוכר דברי עצמו, א"כ אפשר שכמו כן אינו זוכר המעשה שהעיד, אמנם איך אנו יכולין לענוש עד שהעיד שקר מחמת שכחה, שאינו זוכר אפילו דברי עצמו, ועוד דמתני' דאין עדים זוממין נהרגין עד שיכחישו את עצמן אתי למעוט נמי הכחישו זה את זה, וא"כ הדרא קושיא לדוכתא ממעשה דשושנה דשם ראינו דגם בהכחישו זה את זה נהרגין, וע"כ צריך המבקר לדחוק אם עצמו דיזימו את עצמן היינו כמו יזימו זה את זה, וזה ודאי דוחק גדול.
מלמד להועיל חלק ג · חלק ק״א סימן י״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק ג, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.