מלמד להועיל חלק ב · חלק פ״ט סימן ג׳

אמנם הנה עלים שכתובים בל"א אף שכתוב בהן קצת דברי מוסר או דברי תורה וגם פוסקים וגמרות ואם כן לכאורה י"ל דאפשר דהוו נכתבו קדש דעכ"פ מדרבנן אסור לאבדן כמבואר ברמב"ם ה' יסודי התורה פ"ו ה"ח, מ"מ הא פשיטא דאין בהן אזכרות דהיראים נזהרין לכתוב אזכרות על אותן עלים. וכבר העלה בשו"ת משיב דבר הנ"ל דבלאי כתבי קדש שאין בהן אזכרות לדעת התוס' מותר לאבדן עיי"ש שהאריך. ואף דלדעת הרמב"ם וסיעתו אסור לאבדן, מ"מ אינו אלא איסור דרבנן וספק דרבנן להקל. ובפרט שאלו העלים נדפסין ע"י נכרים וא"כ לא נכתבו כלל לשם קדושה. וגם היהודים המצווים להדפיס אינם מתכוונים להקדיש משום דיודעין דהעלים הללו אזלי לאבוד. וא"כ כאן דצריכין למקום התיבה בעד כתבי קדש שבלו יש להסיר משם עלי איזראעליט ולשורפן בטהרה ולקבור האפר והשמות של ספרי לה"ק יגנזו בקבורה. וע' משיב דבר שם שהתיר לאבד קאררעקטורען אפילו של ספרים משום דמתחילה באו כדי לאבד. וי"ל גם כאן כיון דיודעין שהרבה מאבדין העלין ונותנין בבתי אכסנאות ונסחבין הנה והנה בבזיון מסתמא אין עושין לשם קדושה כלל ואדרבא מתכוונים שלא לקדשם וניתנו לאבד ובפרט דנדפסין ע"י עכו"ם.