מלמד להועיל חלק ב · חלק ס״ב סימן ב׳

תשובה:יפה הראה מ"כ מקום על סי' קע"ז ס"ג ג' בהג"ה עיי"ש ובחכמת אדם כלל קמ"ב סעיף ה' הוסיף וז"ל ומדלא חילק אם אחד נותן יותר מחברו מוכח דאפילו א' נותן יותר הוי כשותפין. והנה בדרכי תשובה ס"ק כ"ג הביא בשם מאמר מרדכי הספרדי דהעלה דעכ"פ לצאת י"ש נכון דעתה כשבאים לחלק עם הריוח יתן להמתעסק דינר בעד שכר טרחתו ובזה יוצאין י"ח גם לדעת הרמב"ם עכ"ל. וא"כ בנ"ד ג"כ תתן האשה שאינה מתעסקת לכל אחד מהמתעסקין דינר (מארק) בעד שכר טרחתו. והנה החוות דעת כתב דאסור למקבל לקבל על עצמו חלק בהפסד יותר ממה שנוטל בריוח, והביא בדרכי תשובה ס"ק כ"ב בשם שו"ת ארץ צבי דהחוו"ד לא כתב כן אלא דוקא היכא שהתחייב את עצמו בפירוש שאם יהיה הפסד על חלקו יותר מסך שנתן לשותפות שישלם מביתו... אבל אם לא התנה בפירוש שישלם מביתו ולא נשתעבד רק המעות שנתן ולא יותר לא אסר החוו"ד. והנה בנ"ד כנראה לא התנו כלל איך יחולק ההפסד מפני שלא זכר מ"כ מזה בדברי שאלתו, וכנראה כל אחד נוטל 4 פראצענט של מעות שלו מהשותפות אף אם לא יהיה ריוח כלל או שיהיה הריוח פחות מסך 4 פראצענט או שיהיה הפסד. ויש בזה לנהוג כמו שכתב החכמת אדם כלל קמ"ב סעיף כ"ג וז"ל: מה שנהגו קצת סוחרים שאינם בקיאים היטב במו"מ ונותנין להבקיא מעות למחצית שכר והמקבל אינו נותן לשותפות מעות רק הנותן לבד ומתנה עמו שיהיה למחצית שכר והפסד רק שקודם הכל יקח הנותן אחד למאה רווחים בעד מעותיו זה איסור גמור ואם מתנה עמו שאפילו לא יהיה שום ריוח אעפ"כ יקח רווחים הוי רבית קצוצה ואפילו מתנה עמו שיקדים ליקח מן הריוח אחד למאה והשאר יחלוקו עכ"פ הוי אבק רבית שהרי לעולם אדרבה המקבל צריך ליטול ריוח יותר מן הנותן ולכן אין לזה תקנה אלא שהמקבל יניח מעט מעות לשותפות ואז כיון שהם נותנין מעות ה"ל כשותפין דעלמא וגם יתן הנותן להמתעסק אפילו דינר בעד טרחתו עכ"ל. ויעשו שטר שותפות עפ"י נוסח שכתוב בחכמת אדם בסוף ה' רבית, חוץ מהנאטאריעללען פערטראג.