מלמד להועיל חלק ב · חלק ו׳ סימן י״ז

י. והנה אפילו אי יהבינן ליה להרב השואל סברתו דאין להתיר בדיקה בחתוכה אלא בדיעבד מ"מ כיון דאי נפחינן הריאה נצטרך לאבד כל הריאה ודאי כדיעבד דמי. והגע בעצמך אם יקנה אדם ריאה וימצא בה שאלה שצריך נפיחה ויכול להציל הריאה ע"י שינפח רק האונא הכי נאמר תשליך הריאה לכלב כי לכתחלה אסור לנפח אונא יחידית, והלא הוא מפסיד כל מקחו ובודאי כדיעבד דמי', ומעתה אטו משום דקנה עוד הרבה בשר עם הריאה נכריחנו להשליך הריאה ונאמר מילתא זוטרתא היא. הן אמת שמצינו הרבה פעמים דיש חילוק בין הפסד מרובה להפסד מועט (ואמרו דהפסד מרובה הוא שתות מקרן) דבהפסד מרובה סומכין על המקילין משא"כ בהפסד מועט, אמנם היכא דבדיעבד מותר בפשיטות, אפילו בהפסד מועט מותר בדיעבד. דרך משל למ"ד דבדיעבד סומכין על רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן אין חילוק בין אם שחט צפור קטן שוה פרוטה או שור בר ת' זוז, דין פרוטה כדין מאה. ועוד דרך משל בבערלין יש קצבים שיהיו צריכין לאבד ע"י פסק כזה כחמש מאות ריאות בכל שנה, ומי הוא זה ואי זה הוא אשר לא יחוס על ממונם של ישראל שעולה לכמה אלפים שהולכין לאבדון בכל שנה, ומי יאמר שזה לא חשיב כדיעבד! (ע' תשו' רע"א סי' מ"ג שמסופק אי חשבינן בה"מ כל אחד בפני עצמו או הכל ביחד).