מלמד להועיל חלק ב · חלק ו׳ סימן ט״ו

והנה בודאי מוכרח הראש אפרים לבקש טעמים להחמיר דאל"כ תיקשי האיך כתבו כל הפוסקים בפשיטות דמחט בריאה חתוכה טריפה הא איכא גוונא דכשר גם בחתוכה, ובשלמא על הש"ס דאמוראי לא רצו להורות היתר בחתוכה לא קשה, דהא הש"ס מיירי במעשה שהיה ומעשה שהיה כך היה, דלא היה אפשר לבדוק החיתוכא, אמנם על הפוסקים תיקשי למה לא אישתמיט חד מהפוסקים ללמד היתר בחתוכה, ועל כן ביקש הראש אפרים למצוא טעמים דבחתוכה בכל גוונא אסור. ומעתה הקושיא חזקה על הראש אפרים אמאי לא אמר טעמא כרבנן טרופאי דילן דבחתוכהה א"א לבדוק בנפיחה אי אית בה נקב משום דנפיחה בחתיכה היא נפיחה קלה ונהי דמהני באטום משום קל וחומר, מ"מ לא מהני נפיחה קלה במחט. כל זאת לא עלתה על דעת הראש אפרים אשר כל רז לא אניס ליה, ואדרבה הוא כתב בפשיטות דלכאורה יש לדון בה דין שלימה דהא קמן דאונא לא ניקבה דהא באונא זו הא בדקינן לה ולא מבצבצא ולא עלתה על דעתו לפקפק בבדיקה זו ולומר שהיא רק נפיחה קלה. הלא ברור כשמש דהראש אפרים לא מחלק בין בדיקת נפיחה ע"י שפופרת בסמפון ובין נפיחה בקנה, ובין כך ובין כך הבדיקה מבררת בלי שום ספק דאונא זו לא ניקבה.