מלמד להועיל חלק ב · חלק נ״ט סימן ב׳

תשובה:כ' מהרי"ט ח"א סי' קט"ז: ישראל שנתן מעות לנכרי בעסקא להתעסק בהן למחצית שכר והלוה מהם הנכרי לישראל ברבית אע"פ שבעל המעות יודע כשנתנם לישראל אפילו להנך רבוואתא דאסרי היכי דידע שבא אחריות החוב על הישראל חברו (ע' י"ד סי' קס"ט סעיף כ"א וכ"ד) הכא שרי דכיון דהני זוזי משתעבדי לנכרי המקבל למחצית שכר ואפי' כי ידע לא מצי מעכב מלהלוות שהוא רוצה להשתכר באשר ימצא וכי קעביד אדעתא דנפשיה קעביד וכי היכי דבנכרי שאינו שותף התיר רש"י ז"ל בשלא ידע בשותף שרי אף כשידע עכ"ל, והביאו רע"א בהגהותיו בי"ד סי' קס"ט. ובקיצור ש"ע אוסר ללוות ברבית משפארקאססע אם יש גם לישראלים חלקים (אקטיען) עיי"ש בסי' ס"ה סעיף כ"ח. אמנם בשו"ת שואל ומשיב מ"א ח"ג סי' ל"א מתיר עיי"ש טעמו, ומו"ר מהר"ם שיק בתשובותיו סי' קנ"ח דחה טעמי בעל שואל ומשיב ולמד היתר מצד אחר דאינו כספק ואף שטעם זה אינו מספיק (עיי"ש מה שיש לפקפק בזה) מ"מ היכא דהמעות והחפצים אינם של השותפין אלא שמשועבדים להשותפין מסיק להיתר. והנה טעם זה לא שייך בנידון דידן דהמעות והחפצים של השותפין. גם אין לדמות נידון דידן לנידון דהמהרי"ט דהתם אין להישראל רשות להתעסק במעות והנכרי הוא המוציא והמביא והישראל אינו יכול לעכב על ידו משא"כ בנ"ד דהישראל מתעסק כמו הנכרי, וע"כ נ"ל דאין היתר רק אם הגוי מלוה באחריות דידיה שאם יאבד החוב יתחייב הוא לשלם במעותיו, וכן אם לווה צריך הנכרי ללוות בעד עצמו והוא לבדו יתחייב למלוה ואח"כ ילוה הישראל משותפו הנכרי.