מלמד להועיל חלק ב · חלק נ״ז סימן ד׳

אך יש לעיין בזה עפ"י דברי שו"ת שבית יעקב ח"א סי' ס"ד במעשה דבעה"ב אחד הלוה לאחד על זמן ובכלות הזמן לא פרע לו ודחה אותו מדחי אל דחי והתרה בו ע"פ עדים שאם לא יתן המעות שיוכל להרויח בהם שהלה יצטרך ליתן לו הריוח מה שהיה יכול להרויח בהם וחבירו קיבל התראתו ונתרצה ליתן לו הריוח ועכשיו הלה טוען שיש בזה איסור רבית. והשיב דפשוט דיש כאן איסור רבית דבודאי הוא אגר נטר ואל תשגיח במ"ש הסמ"ע ס"ס פ"א ס"ק ס"ה וז"ל עי"ל סי' רצ"ב ס"ז בהגהת מור"ם דאם תבע ראובן מעותיו שירויח בהן והוא מעכבן בידו שחייב לו הריוח מכאן והלאה וצ"ל דכאן מיירי שלא הגיע זמן הפרעון א"נ לא תבע מעותיו עכ"ל סמ"ע. והש"ך ס"ק פ"א כ' וז"ל ועי"ל דהתם איירי בפקדון והכא בהלואה עכ"ל. והשבות יעקב תמה על הסמ"ע והש"ך שכ' רק בדרך עוד י"ל דהאיך עלה על דעתם להתיר רבית כי האי דודאי אין להתיר אלא התם בפקדון דוקא ולא בהלואה והוכיח דשם בסי' רצ"ב איירי בפקדון. והביא ראיה מתשו' הרא"ש כלל ק"ח סי' כ"ה והובא בש"ע סי' קס"ט סעיף י"ב ישראל שהלוה לעכו"ם ברבית ואח"כ אמר תן המשכון לראובן שמכרתי לו וראובן עיכב המעות אחר מכירת המשכון והמלוה תובע הריוח עד שקיבל המעות לידו ופסק הרא"ש כיון שהלואה נעשה לעכו"ם אין למלוה עם ראובן שום עסק ושפיר לוקח הרבית מעכו"ם ואם העכו"ם יכוף לראובן שיחזיר לו הרבית בשביל שעיכב לו מעותיו מה נפקא מיניה למלוה אין לו עסק עם ראובן כלל עכ"ל. הרי מבואר להדיא דאם היה לראובן עסק עם המלוה דאסור ליטול שכר עיכוב מעותיו ואע"ג דבתורת זבינא אתי לידו מ"מ המעות של המכירה כיון שזקפו עליו במלוה הוי בהלואה ואסור אם לא היה יד עכו"ם באמצע אף שהוא גרם למנוע לקבל הריוח (דהיינו הרבית) מעכו"ם. לכן נ"ל דאין לסמוך בזה להקל כדעת הסמ"ע באיסור רבית כולי האי עכ"ל השבות יעקב. נ"ל דהא דפשיטא ליה להש"י דזקפו עליו במלוה היינו כיון שלא תבע דמי המכירה מסתמא זקפו עליו במלוה. אמנם אם תבע הדמים וראובן לא רצה ליתן אין כאן מלוה אלא גזילה, כיון דמתחלה לא בתורת הלואה אלא בתורת זבינא אתא לידיה. ואחרי כל הדברים האלה נעלנ"ד להכריע דאם החוב בא מחמת דבר שהוא כגזילה כגון שאינו רוצה לשלם שכר שכיר או להחזיר פקדון או כדומה יש לפסוק כשו"מ דמותר ליקח הרבית כיון שאינו בא מכח הלואה (ויש דעות דהוי רק א"ר) אמנם אם אחד אינו רוצה לשלם הלואה בזמנו אין לומר דהוי כגזלן דהא הכופר במלוה כשר לעדות דאשתמוטי קמשתמט עד דהוי ליה זוזי, אף דהוי רק א"ר כיון דלא קצץ, מ"מ אין להתיר לענ"ד. וכש"י, רק במקום דא"ר מותר כגון במעות יתומים אפשר לסמוך על הסמ"ע דמיקל. וע' בדרכי תשובה סי' ק"ס ס"ק ל"ט מ"ש בשם שו"ת נהרי אפרסמון.