מלמד להועיל חלק ב · חלק נ״ז סימן ב׳

תשובה:מה שפתח מכ"ת בכחא דהיתירא ואמר שהפראצעססצינזען אינם שוים בעיניו, וגם תחבולות ראובן איננו כי אם להפטר מהתובע ועל זה דוה לבו ולא על פרוטי הצינזען, ואין כאן קציצת רבית, כל זה אינו כדאי (אף אם יהיבנא לי' סברתו) אלא שאינה רבית קצוצה. אמנם ודאי לא יצא מידי רבית מאוחרת שהרי השופטים הטילו על החייב רבית מפני מעותיו של זה שהיו בטילות אצלו, ומה לי אם נותן הרבית על פי דבר השופט או נותן לו מדעתו מתנה בשביל שעיכב מעותיו אצלו. ומה שנראה למעלתו היתר ברור מש"ס גיטין דף ל' דאמר במלוה מעות את הכהן ואת הלוי להיות מפריש עליהן מחלקן וכו' דאין בו משום רבית מ"ט כיון דכי לית ליה לא יהיב ליה כי אית ליה נמי אין בו משום רבית והכא נמי כיון דאם שמעון לא יזכה במשפט לא יהיב ליה כלום גם אם זוכה אין בו משום רבית (זה נ"ל תוכן דבריו אף שמכ"ת האריך בדברי חכמה להסביר הדבר עפ"י דברי מפרשי הש"ס). לענ"ד אין הנידון דומה לראיה, דבשלמא התם במלוה את הכהן אי אית ליה למלוה תרומות ומעשרות מפסיד המלוה כל המעות שנתן לכהן, ודומה זה למה שפסק בי"ד סי' קע"ג סעיף ד' למי שלוקח שטר חוב בפחות והלוקח מקבל אחריות שאם יעני הלוה ולא יהי' לו ממה לפרוע שלא יחזור על המוכר. משא"כ בנידון דידן שאם לא יזכה שמעון במשפט הרי בדין מפסיד ואינו מפסיד ממון שלו, שהרי שפט השופט שראובן אינו חייב לו כלום, ובעלי הריב הסכימו ביחד לילך אחר פסק השופט. הא למה זה דומה לראובן שבקש משמעון שילוה לו מעות ושמעון שלח לו המעות באגרת פשוט (בלי שיין) על אחריות שלו שאם יאבדו המעות על הפאסט יפסיד הכל, הכי נאמר שמותר לשמעון ליקח רבית מראובן משום שהניח מעותיו על הפאסט לספק אבדון, ואם היו נאבדין יפסיד הכל, אתמהה, הלא אז מדינא מפסיד הכל שהניח מעותיו במקום ספק. ומה שהביא מ"כ ראיה מסי' קע"ו ס"ו שמותר להרבות בנדונית חתנים וכו' אדרבה משם ראיה להיפך שהרי אמרו שם הטעם שאין זה אלא כמוסיף לו נדוניא, משמע דבלא"ה היה אסור. ומשם באמת מביא ראיה בשו"ת חות יאיר סי' ק"ץ (הובא בפ"ת סי' קס"א ס"ק א') דגם כשמעולם לא היה כאן הלואה כגון שכר פעולה יש בזה איסור רבית אם מרצה אותו באגר נטר דאל"כ למה צריך לטעם דלא דמי רק לנותן לו מתנה לדעת החו"י (מיהו לא הוי אלא אבק רבית). ומה שהביא מ"כ ראיה מב"י ס"ס קס"א שכ' שאותם המיחדים חובות ומתנות שאם לא יפרע עד יום פלוני שהוא מוסיף על כל ליטרא ד"פ שמותר, ג"כ אינו. דהרי גם הרשב"א כתב שם הטעם דזה הוי כתוספות על הנדוניא, ואדרבה בסי' קע"ז סעיף ט"ז פסק דאם חייב עצמו לתת בכל שבוע כך וכך כל זמן שמעכב ממונו ה"ז רבית גמורה. איברא דבפ"ת הביא בשם הר"א מזרח דאינו ר"ק אלא א"ר ומותר במעות של יתומים, ועכ"פ הוי א"ר ואסור מדרבנן. אמנם י"ל דאין איסור ללוה לתת רבית כזה לדעת הרבה פוסקים דבא"ר אין איסור ללוה, ע' דרכי תשובה סי' קס"א ס"ק ל"ח וס"ק מ"ח.