מלמד להועיל חלק ב · חלק נ״ב סימן ב׳

תשובה:כבר ראה בעצמו כי כלי מתכות המצופים בעמאיל יש להתיר בהגעלה, וע' בספר ערוך השלחן סי' קכ"א סעיף כ"ז שמתיר כלים כאלו ע"י הגעלה ג' פעמים. וע' גם בכתב סופר י"ד סי' פ' שצידד ג"כ להיתר. והנה יש לומר דרוב קדירות בבית תבשיל הם כלי מתכות מצופים בהיתוך כנ"ל, ואם יש קדירות שכולן חרס, יש להאורח לתלות שתבשיל שלו לא נתבשל בקדירה שכולה חרס, כיון דבלא"ה בדיעבד נטל"פ מותר, ואין כאן חששא אלא שעובר על גזירת חכמים לכתחילה. עוד נ"ל דלגבי האורח לא מיקרי לכתחילה כיון דאינו אומר בשל לי בקדירה זו של חרס דוקא, ואם אומר סתמא בשל לי בשר יש לו לסמוך על הרוב, וכיון דבלא"ה יש פוסקים דסגי בהגעלה ג"פ לכל כלי חרס י"ל בכאן כדי להציל רבים מאיסור חמור ניחא ליה לחבר למעבד איסורא זוטא כי היכא דלא ליעבד עם הארץ איסורא רבה (וע' כ"ס או"ח סי' ס"ב לענין חטא בשביל שיזכה חברך). ויש עוד לצרף מה שצדד רע"א בהגהותיו לה' שחיטה סי' ב' לש"ך ס"ק ב' דאפשר לומר שחיטת מומר לחלל שבת בפרהסיא אינו אסור אלא מדרבנן וכ"כ בשו"ת יהודה יעלה חי"ד סי' נ' וגם לצרף מה ששמעתי ממו"ר זצ"ל שיש דיעות דלא מיקרי מחלל שבת בפהרסיא אלא אם חלל בפני עשרה ישראלים שהם שומרי שבת, אבל לא אם חלל בפני מחללי שבת. אח"כ מצאתי זה בהגהת רע"א לי"ד סי' רס"ד ועיי"ש סברות להקל. וע' שו"ת בית יצחק אה"ע ח"ב סי' ס"ה ובודאי אינו ברור אם אותו קצב עשה מלאכה דאורייתא בפני עשרה שומרי שבת. מפני כל הטעמים הנ"ל יש להתיר ליקח בית תבשיל הנ"ל תחת השגחתו, ובתנאי שיגעיל לכל הפחות כל כלי חרס שלו וכן כלים המצופים ג' פעמים. ואם אפשר שישמע לו להצניע הכ"ח הראשונים י"ב חדש טוב יותר כי אז יש לצרף עוד שיטת החכם צבי סי' ע"ה דלאחר י"ב חדש גם כ"ח מותרים. ולענין כלי פארצעללאן יש לצרף דעת שו"ת יעב"ץ ח"א סי' ס"ז דהם ככלי זכוכית ולא בלעי ומותרין עכ"פ לאחר הגעלה ג"פ. ועיניו יבחנו שאם יבוא איש יר"א לשאלו יאמר לו בסוד שבעל נפש יחמיר על עצמו שלא לאכול בבית תבשיל הנ"ל ושלא לקח ההשגחה רק להציל רבים מאיסור חמור. ומ"מ נ"ל דלאחר יב"ח גם לבעל נפש א"צ להחמיר. עוד שמעתי מהרב מו"ה משולם זלמן הכהן ז"ל שראה בשו"ת שואל ומשיב (או שמע מפיו של המחבר ספר זה) שבזמנינו אנשי אמעריקא המחללים שבת הם כתינוק שנשבה לבין הנכרים ואין נידונין כמומרים לכל התורה. וכן אפשר שבקצת עיירות אשכנז שכולם כמעט מחללים שבת הדין כן. וע' בשו"ת בנין ציון החדשות סי' כ"ג. ואף שח"ו להקל בטעם זה במקום אחר, מ"מ בנ"ד הוי ג"כ קצת סניף שלא לדון כודאי איסור.