מלמד להועיל חלק ב · חלק מ״ז סימן ב׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

תשובה:מי שעושה כן אין רוח חכמים נוחה הימנו, ובודאי ת"ח לא יתן עצה לעשות כן להפטר ממצוה ע"י הערמה דבסי' ק"כ סט"ז ובא"ח סי' שכ"ג ס"ז לא התיר ע"י מתנה לנכרי אלא אם א"א לטבול כגון בשבת או אם אין מקוה, אבל מיד אחר השבת וכשיזדמן מקוה צריך לטבול כמ"ש הט"ז. והרשב"ש סי' תס"ח כ' דטוב יותר לסמוך על המתירין לטבול בשבת מלעשות הערמה. וכתב בדרכי יוסף א"ח סי' ק"ט דבש"ע לא התיר אלא במתנה גמורה. ונ"ל הא דלא התיר בש"ע ע"י שותפות נכרי, משום דבשלמא במתנה פטור לגמרי מטבילה שאינו שלו כלל, אבל בשותפות חלק ישראל חייב בטבילה אלא שא"א לו לטבול מפני שאינו יוצא מידי טומאה בטבילה זו דהא עדיין שם שותפות נכרי עליו כמ"ש הש"ך סי' ק"ך ס"ק כ"ד, וכיון שכן איך נתיר לו לבטל מצות טבילת חלקו ע"י שיגרום שיקרא שם הנכרי על חלק האחר. אשר על כן אינו אנו יכולין להתיר ע"י הערמה זו. ולכל הפחות כלי מתכות וכלי זכוכית שחייבין בטבילה מדינא יטבול. ואפשר דבכלים שאינן חייבין אלא מצד חומרא ומנהגא כגון פארצעללאן ושטיינגוט מותר להערים. וע' חכמת אדם שמתיר בשעת הדחק לטבול כלי זכוכית בשלג. ופשיטא דמותר להטביל בנהרות אפילו כלי מתכות ולא חיישינן בזה שמא ירבו נוטפין על הזוחלין וכן עמא דבר.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק ב, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.