מלמד להועיל חלק ב · חלק מ״א סימן ב׳

תשובה:כתב ב"י בסוף סי' קל"ד בשם הרשב"א כל שעיקרו כך אינו בטל דדוקא כל שנתערב דרך מקרה לא החמירו בו עד שיהא נ"ט אבל כל שדעתו לעשות כן אינו בטל במיעוטו. וא"כ גם כאן אינו בטל. אמנם המג"א סי' תמ"ב סוף ס"ק א' הוכיח דזה אינו אלא מדרבנן, ובאיסורי דרבנן מותר לעשות סחורה. אמנם דא עקא דבסי' צ"ח סעיף ח' פסק רמ"א דמידי דעביד לטעמא לא בטיל כ"ז שמרגישין טעמו, ובנ"ד קרוב לודאי שמרגישין טעמו. אמנם הש"ך ס"ק כ"ט כתב שם בשם או"ה דגם זה אינו אלא דרבנן, וע' טעם נכון בזה באבן העוזר סי' תמ"ז. אמנם הפמ"ג כ' שם בש"ד ס"ק כ"ט דיש חולקין על האו"ה, וכ"כ רע"א דלר"ן הוא דאורייתא. אמנם כיון דלדעת הרבה פוסקים איסור סחורה בנו"ט רק מדרבנן יש לסמוך על האו"ה וסיעתו להתיר הסחורה בזה, ובפרט למי שצריך זאת לפרנסתו כדאי הוא הש"ך לסמוך עליו, ועוד יש היתר עפ"י מ"ש בערוך השלחן סי' צ"ח סעיף ע"ג, ע"ה, ס"ט.