מלמד להועיל חלק ב · חלק ל״ו סימן ג׳

א. תחלה נדון אי בנידון דידן החלב המובא אל הפאבריק מן הכפרים הוי כחלב שחלבו נכרי ע"מ להקפיא. והנה דעת מהרש"ק דדוקא היכא שהנכרי חולב ע"מ לעשות גבינות בעצמו התירו הפוסקים בדיעבד ובהפ"מ ולא בחולב למכור לנכרי אחר לעשות גבינות. ואני אומר ודאי דין זה אמת ויציב דאם חולב לנכרי אחר סתם לעשות גבינות ודאי לא איכפת לנכרי המוכר אם ירמא את הלוקח ויתן לו חלב טמא שאינו מעמיד. אמנם לא כן הוא בנ"ד דהלוקחים בידם לעמוד על הרמאות ע"י בחינה ולענוש את הרמאי בעונש כסף 30 מארק או 60 מארק כמבואר בהפונקט 5 של הקאנטראקט בכאן ודאי מירתת הנכרי לזייף פן יתפס כרמאי וזייפנא ויענש עונש גדול. וא"כ נידון דידן לא לבד דלא גרע מנידון דר"ת אלא דלענ"ד הוא עדיף מיניה, דשם בנידון דר"ת יש לחוש דשמא אין דעתו של נכרי להקפיא ועירב בקצת חלב טמא ואח"כ נמלך להקפות וכמו שמבואר זה החשש בא"ז סי' קצ"ז ובתשובת מהר"ם בר ברוך סי' רט"ז, אבל בנ"ד ודאי מירתת הנכרי לזייף מה שמוכר לפאבריק וכמו שאבאר עוד לפנינו. והנה הרב מהרש"ק סובר כי פונקט 5 ופונקט 6 מדברים מענין אחד ורק הפעטטגעהאלט יבחן בלאבאראטאריום למען דעת כמה ישולם ואם יפחת השומן יפחתו רק בתשלומין. אמנם אנכי הרואה שנר' 5 אינו מדבר משומן כלל במה שמדבר נר' 6 ולא ראי זה כראי זה. כי בנר' 6 קצוב מחיר שיוכלו לגרוע אם החלב יהיה כחוש משלשה פראצענט פעטטגעהאלט. אמנם בענין זה אין שום קנס על המוכר. אולם בנר' 5 קצוב שאם יש שום חשד שהמוכר שינה החלב ע"י זיוף אזי יבחן החלב ע"י לאבאראטאריום ואם המצא ימצא שום זיוף אזי על המוכר לשלם קנס 30 מארק ובפעם שנית 60 מארק חוץ מן הוצאת הבחינה. וכיון שכל זיוף יכול להיות ניכר ע"י המראה או הטעם או היכר אחר בודאי מירתת הנכרי לזייף ובפרט כי החלב הטמא אינו בזול כ"כ והזיוף קרוב להפסד גדול ורחוק משכר.