מלמד להועיל חלק ב · חלק ל״ד סימן ב׳

תשובה:בכעין דבר זה כבר הלכו בו נמושות, כי הוא מחלוקת קדומה בין הרר"י ובין הרא"ש ובין הט"ז והמ"א בסי' ר"א סעיף ב' בענין המוס"ק שקורין ביזאם אי אזלינן בתר מעיקרא או בתר השתא. והנה אף דהמ"א הביא ראיה מבכורות להחמיר כבר תירצו הח"י בסי' תס"ז ס"ק ט"ז והמקור חיים שם ס"ק ח' קושית מ"א וע' במעדני מלך לפ' כיצד מברכין דף נ"ג ע"ב. וכן ראיתי בס' דברי צבי על א"ח בסי' תס"ז סק"ד יישוב נכון לקושית מ"א. ומו"ר מהר"ם שיק בחי"ד סי' צ"ה תירץ הקושיא באופן יותר נאות לשאלה שלפנינו, ועיי"ש עוד סי' צ"ו וצ"ז. והנה בנידון דידן בודאי פנים חדשות באו לכאן וכעפרא הוי קודם שנעשה ראוי לשתייה, ואפשר דאף המ"א מודה. ואף אי פליג כדאים הם הרבנו יונה והט"ז לסמוך עליהם בשעת הדחק במקום חולי אף שאין בו סכנה. וע' במקו"ח תשובה קי"ז ובספר גנת ורדים כלל נ"א ובח"ס א"ח סי' ל"ט וי"ד סי' קי"ד ד"ה אמנם בחי' ובסי' רנ"ו וחלק ששי סי' כ"ב. וע' פתחי תשובה בי"ד סי' קנ"ה ס"ק ה' בשם תשו' שבו"י דאוכלין באקזבלוט בחולי שאין בו סכנה. עייש"ה, ועיין שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תע"א. וע"ג מה שהביא הא"ר בסי' רי"ו.