מלמד להועיל חלק ב · חלק ל׳ סימן ב׳

תשובה:מה ששאל לענין פפלאנצענעקזטראקט וואוק שלפי בחינת המבינים (זאכפערשטאנדיגען) ולפי ראות עיני מ"כ נעשה רק משמרי שכר המרותחים, ומ"כ נתן פסק שהוא כשר אחרי אשר התגרים נתנו הבטחה בכתב שאם ישנו איזה דבר בענין המעשה יודיעו למ"כ תיכף ומיד, וגם נתנו למ"כ רשות לבוא בכל עת אל הפאבריק ולראות את המעשה, והרב דק"ק אלטאנא פקפק בזה עפ"י דברי המ"א בסי' כ'. אומר אני לו יהא דנידון דידן דומה לנידון דמ"א, כדעת הרב דאלטאנא נ"י, מ"מ הרי האלי' רבא במקומו והנוב"י מה"ת חלק א"ח סי' ע"ב חולקין על המ"א בסברות נכונות, וכדאים הן הני אשלי רברברי לסמוך עליהן שלא להדר עובדא עכ"פ דזה הוא זילותא דבי דינא. ומ"מ לענ"ד אף לפי דעת המ"א אין בנ"ד חשש תערובת כיון דנתנו הבטחה בכתב שיודיעו להרב בכל עת שיוסיפו או ישנו איזה דבר לא מרעו נאמנות שלהן, דזה יהי' דומה לזיוף דכתב המ"א גבי מורייס (צ"ל מי רמונים) דאדם חשוב אינו משנה דיבורו שנותן בכתב כי גנאי וחרפה הוא לו. חוץ מזה הוא מירתת שהרב יבוא אל הפאבריק ויראה השינויים, ומה גם שיש בידו בכל עת להבחין ע"י כעמישע אונטערזוכונג אם נעשה תערובת בדבר. ובלא זה אין נידון דידן דומה לרמ"א דשם הציצית צריכין להיות נטוין לשמן ע"י ישראל וצריכין לנאמנותו של גוי שקנאו מישראל וכן ביין רימונים היה ידוע שהרבה מזייפין אותו ביין, אבל בנ"ד אין כאן שום ריעותא דניחוש לתערובת, ובזה ודאי גם למ"א סמכינן אחזקה דאומן לא מרע נפשי'. ובודאי אם היה אפשר לתקן בקלות השגחה תמידית מהיות טוב וכו' (וזה ודאי הוא בקונעראל טעם דהרב דמאטטערזדארף אף שזה אינו דומה לנ"ד דשם הוא שומן ובשומן נקל יותר לערב שומן איסור בלי שירגישו, אבל בנ"ד אם יערבו שומן בקל יכולין להכיר ע"י כעמישע אנאליזע ומירתת), אבל אם הוא טורח רב ומסבב הוצאות רבות (שבודאי הקונים הישראלים יהיו צריכין לשלם שבעלי הפאבריק ימכרו וואוק הכשר ביוקר כדי להכניס הוצאותיהן) אין לנו רשות להחמיר. ומפני שאני טרוד כעת בחבילי טרדין אין לי פנאי להאריך. כנלע"ד.