מלמד להועיל חלק ב · חלק כ״ד סימן ב׳

תשובה:נלענ"ד דהכלים מותרין אחר מעת לעת. דהנה בדין חזותא יש בו מחלוקות ומבואר היטב בפמ"ג סי' ק' סק"א ועפ"י רוב הפוסקים אינו אלא מדרבנן והמנחת יעקב כלל ע"ד אות ה' הקיל ביותר והפ"ת סי' ק"ב כתב דל"מ חזותא אלא לאיסורי הנאה עיי"ש. וכר"ו סי' ק"ב ס"ק ג' ג"כ כתב דחזותא אינו אוסר רק באיסורי משהו והסכים עמו שם החוות דעת ס"ק א' (וע' או"ח סי' תקי"ג) והא דעשוי ג"כ להעבות הרוטב יש להסתפק הרבה אי הוי כמו דבר המעמיד דהא אינו נקפה כמו גבינה, ואף אם תמצא לומר דהוי כמו דבר המעמיד הרי דבר המעמיד ג"כ אינו אלא מדרבנן. והנה בקדרה ודאי אין בו טעם מגוף האיסור דהרי גם בבשר אין בו טעם מהגעלאטינע ורק מהבשר נבלע הטעם בקדרה, והנה אי לא אמרינן חתיכה נעשה נבילה ודאי הקדירה מותרת דהא הגעלאטינע לא נתן בה טעם מעולם, ואין לאסור הקדירה רק מטעם חנ"נ, וידוע דבשאר איסורין דין חנ"נ רק משום לתא דבשר בחלב, וא"כ בדבר המעמיד ובעביד לחזותא דאינו אלא מדרבנן אפשר דלא אמרינן חנ"נ כמ"ש הש"ך בסי' כ"ב סק"י לענין מליחה, וכיון שכן באם אין הקדירה ב"י דאינה אסורה אלא מטעם גזירה אטו ב"י בודאי י"ל דבענין זה לא גזרינן דהא בב"י גופא לכל היותר אינו אלא גזירה משום לתא דבב"ח ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה. ובהפ"מ יש להתיר ג"כ מה שבישלו בקדירה בעודה ב"י עפ"י הש"ך דסי' כ"ב הנ"ל. ועוד יש טעם להתיר כי כנראה רובו של הגעלאטינע מהעצמות שאינם אסורים ורק מיעוטו מן הבשר ומן הסחוס שקורין קנארפעל והוי זה וזה גורם. אך לא אתיר משום טעם זה לחודא עד שאחקור מקודם היטב האיך נעשה הגעלאטינע. אך בכלים שאינם ב"י יש להתיר בלי שום פקפוק.