מלמד להועיל חלק ב · חלק ב׳ סימן ב׳

תשובה:אין בזה בית מיחוש דהא עיקר טעמא דמנהגא הוא משום טובים השנים מן האחד גבי בדיקת הסכין והריאה וכמ"ש השמלה חדשה בסי' י"ח סעיף כ' וא"כ מה לי קרובים מה לי רחוקים הא סוף סוף אם אחד לא ירגיש הפגימה או לא יראה ריעותא ובא רעהו וחקרה, ואין צריך שני עדים, דהא אין ממנים לשוחטים כי אם אנשים כשרים, ובודאי עד אחד נאמן. וראיתי בשו"ת שמלת בנימין דף ו' ע"א שמתיר למנות שוחט בקהלה אשר אביו הוא טבח אי לית ליה שותפות בגויה עיי"ש דטעמים דהתם שייכים גם בנידון דידן. ושוב ראיתי בספר דרכי התשובה לי"ד סי' א' ס"ק רט"ו שהביא בשם טוב טעם ודעת סי' מ"ד ובשם אוריין תליתאי סי' ל"א ול"ב דמתירין ג"כ שיהיו ב' השוחטים קרובים או אפילו אב ובנו, כיון דאינו אלא מנהגא ונהי דאין לשנות המנהג כמבואר בשו"ת מהר"ם שיק סי' ה' ושאר אחרונים המובאים בדרכי התשובה מ"מ לא התקינו שלא ימנו אב ובנו.