מלמד להועיל חלק ב · חלק קל״ט סימן ב׳

תשובה:לכאורה היינו צריכין לברר כאן אם העדות מהני להתיר אשת איש דהא פסק בסי' שצ"ז בש"ך ס"ק א' דדוקא עדות שמתירין אשה על פיה הקרובין מתאבלין. ומשמע מדברי הט"ז ס"ק א' דאפילו במקום שאין לחוש לקלקלה כגון באשה אין מתאבלין עליה אלא עפ"י עדות ברורה. אמנם בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' ק"ב משמע דבענין שאין לחוש שיתירו אשתו מתאבלין כגון ברווק או באשה. אמנם בשבו"י ח"ג סי' צ"ו משמע דאפילו באשה צריך עדות ברורה שכתב שם באחד שקבל כתב מנכרי שמתה אמו שמתאבל אף שאינו מסיח לפי תומו משום דהוי מילתא דעבידא לאגלויי, משמע דבלא"ה אינו מתאבל אף דליכא חשש תקלה. אמנם אין כאן סתירה בשבו"י דבסי' ק"ב ח"א כתב דמותר להתאבל במקום שאין חשש תקלה אבל בסי' צ"ו ח"ג מיירי מחיוב להתאבל ועל כן הוצרך לטעם דהוי מילתא דעבידא לאגלויי. והנה בנ"ד אף דהשאלה היא אם חייב להתאבל מ"מ גם כאן ניכרים דברי אמת והוי מילתא דעבידא לאגלויי וחייב להתאבל. ואילו באה שאלה כזו לענין היתר אשת איש היינו מתיישבים בדבר להורות עפ"י שו"ת המובאות בפ"ת אבה"ע סי' י"ז ס"ק נ"ג, עכ"פ ברור שבנ"ד חייב להתאבל על בנו.