מלמד להועיל חלק ב · חלק קכ״א סימן א׳

שאלה:אשה אחת מהאמבורג שבקה חיים לנו ולכ"י זה ח' חדשים ובאת לקבורה במדינת צרפת ועתה נפתחה דיתיקי שלה וצותה בו שתבא לקבורה פה קיזזינגען מקום קבורת בתה הקטנה, שמתה פה כמה שנים ושיקבל עבור זה הקהלה דפה סך מ"ה מאות מארק. ועתה בא הפרנס בהשאלה אם מותר לפנותה ממקום קבורתה ולהובילה הנה. והנה מסתמא לא נודע אז כשמתה שצותה שתבא פה העירה לקבורה, ועתה השאלה אם מותר לפנותה משום מצוה לקיים דברי המת. והנה אם נתנוהו שם ע"מ לפנותו לענ"ד לא היה כאן ספיקא להקל ע"פ מ"ש הש"ע סי' שס"ג ס"א. אכן לענ"ד גם בכגון שלא נתנוהו שמה על מנת לפנותו מותר לפנותו ואפשר מחוייבים אנו לעשות כן, דהא רצונה היתה להיות קבורה בבית החיים אשר נקברה שמה בתה ונוח לו לאדם שיהיה מונח אצל אבותיו, ואצל אבותיו לאו דוקא כמ"ש הט"ז סי' שס"ג סק"ב וכמו שכתב ג"כ בשו"ת כנסת יחזקאל סי' מ"ג. וא"כ בנ"ד יש תרתי לטיבותא משום מצוה לקיים דברי המת ועוד משום דנוח לו לאדם שיהיה מונח אצל אבותיו, ובכהאי גוונא לענ"ד גם היש"ש פ"ק דביצה מודה, דנראה דס"ל דלא מותר לפנותו כדי לקוברו בקבורת אבותיו רק כשצוה ע' ת' כתב סופר יו"ד סי' קפ"ג. ורק עדיין יש לספק, אם נכון הדבר לפנותה מקברה, אחר שביום הקבורה לא נודע צוואת האשה והיא לא צותה לפנותה רק לקברה בעיר קיזזינגען. אכן לכאורה גם זה אינו ע"פ מ"ש החת"ס ח"ו סי' ל"ז וז"ל הרי קמן דאע"פ שלא צוה לפנותו מקברו רק לישא למקומו מ"מ ממילא מותר אפילו לפנותו וזה כוונת הרשב"א טרם שהביא טעם השני להתיר מטעם הירושלמי ספ"ב דמ"ק שנוח לו לאדם וכו' ומשמע מזה דמטעם צוואה לחוד אפילו שלא אצל אבותיו נמי מותר וכו' משמע להדיא שמשום צוואה שלה לחוד נמי מותר ומחוייב לפנותה. וע"פ סברות הנ"ל לענ"ד אפשר לפנות את האשה הנ"ל ולהובילה לביה"ק דפה ובפרט דאיסור פנוי וחרדת הדין הוא דרבנן כמ"ש בת' חו"י הובא בבכ"י סי' שס"ג. וכעין נידון זה אירע מעשה שמת איש אחד במדינת ווירטעמבערג וצווה להובילו לאמעריקא, אכן קרוביו שם הסיבו הדבר שנקבר בווירטעמבערג ואח"כ רצו הקרובים לפנותו ולהביא ארונו לאמעריקא והציע אאמ"ו הגאון זצללה"ה השאלה לפני הגאון מו"ה יצחק אלחנן זצללה"ה והוא פסק וז"ל ע"כ בנ"ד דנתנוהו ע"מ לפנותו מותר לפנותו ולהוליכו לאמעריקא כפי צואתו וגם בלא נתנוהו ע"מ לפנותו נוטה דמותר לפנותו ולקיים צואתו ולהוליכו למקום שצוה, אך בנתנוהו ע"מ לפנותו ודאי הדין נותן שיוליכוהו למקום שצוה כן דעתי בזה וכו' עכ"ל.