מלמד להועיל חלק ב · חלק קי״ד סימן י״ט

טו. וראיתי להרב מהרי"נ שיצא לדון בדבר החדש דאם היה אפר מת שלם לפנינו (דמטמא לדעת הר"ש) ואח"כ נטלו מן האפר ושמוהו בכלי דאפר זה בטומאתו עומד דכיון דהיה לפנינו אפר מת שלם וטמא יקרא ואח"כ נטלו את האפר בערבוביא ושמו בכלי אין לומר דהשתא טהור דהא מעיקרא אפר והשתא אפר ומאן טהרינהו. ומינה דאם נשרף מת ושלדו קיימת ואח"כ נטלו מן האפר ג"כ האפר נשאר בטומאתו. וזה דבר תימא דלפ"ז החכמים מחמירין לפעמים יותר מר' אליעזר דלר"א בעי עכ"פ שיעור רובע ואם נחסר מהרובע טהור ולחכמים יהיה טמא אפר כל שהוא ממת שלם כיון שהיה טמא מאן טיהר לאפר זה דהא חכמים אין נותנין שיעור כלל בדבר. אלא ודאי דשיעורא דרבנן כשיעורא דר"א וכמ"ש הר"ש והר"ן דרבנן ור"א בשיעורו פליגי דר"א מטמא בשיעור רובע, ולרבנן טמא באפר של מת שלם ובין למר ובין למר כיון שנחסר מהשיעור פרחה טומאה מינייהו. ומכש"כ למאן דבעי שלדו קיימת, אז ודאי כיון שנתקלקל צורת תבניתו פרחה טומאה מיניה ואין לטמאות משום דמעיקרא אפר והשתא אפר, דהא כזית בשר שנחסר קצת נמי מעיקרא בשר והשתא בשר וכן רובע עצמות ומלוא תרווד רקב, וכן לדעת האומר דאפר מת שלם מטמא אף שנתבלבל, מ"מ אם ניטל קצת אינו מטמא. והנה הרב מהרי"נ רוצה להביא ראיה לדינו משום שעי"ז מיושב קושית מהרש"א על פי' שני של התוספות. ואומר אני משם ראיה שהמהרש"א לא ס"ל דין זה והתירוץ שכתב מהרש"א מספיק לנו וכמו שכתבתי לעיל אות י"ג. ומה שהקשה עוד מהרי"נ לר' יוחנן פתחים גדולים האיך הם טמאים בשלדו קיימת הא אפשר להוציא את האפר מעט מעט ל"ק כלל דהא כבר הקשו תוס' בחולין קכ"ה ע"ב ד"ה יכול לר' יוסי דאמר יכול הוא להוציא לחצאין וכו' אמאי מטמא הפתחים במת שלם הא גם זה יכול להוציאו לחצאין או לשורפו ותירצו דמת שלם אין דרך לשורפו ולנתחו פחות מכזי', וא"כ הכא נמי בשלדו קיימת הוי כמת שלם ואין דרך להוציאו מעט מעט. עכ"פ יש ראיה מדברי מהרש"א דא"א לומר דאפר מעט מטמא משום דבא ממת שלם.