מלמד להועיל חלק ב · חלק קי״ד סימן ט״ו

יב. שיטת התוס' נדה כ"ז ע"ב ד"ה מת שנתבלבלה לפי' הראשון בין לר"י בין לר"ל רבנן מטהרין אפר אפי' במת שלם אלא דבהא פליגי דלר"ל לא מטהרי רק בשאין שלדו קיימת אבל בשלדו קיימת מטמאין (ושלדו קיימת כנראה מפרשים כפירש"י גופו קיים שלא נתפזר האפר ועדיין נראה כשלם) ור' יצחק מגדלאה אתי' כרבנן. ור"י סבר דלרבנן אפילו בשלדו קיימת טהור ור"י מגדלאה סובר כר' אליעזר ומטמא אפילו באין שלדו קיימת, והא דנקט שלדו קיימת משום דבאין שלדו קיימת אפילו פתחים קטנים טמאים. ולפי זה לענין הלכה ודאי קיי"ל כרבנן וא"כ אפילו במת שלם אפרו טהור לר"י אפילו בשלדו קיימת ולר"ל עכ"פ באין שלדו קיימת. ובירושלמי סובר נמי כי האי פירוש דלרבנן אפילו באפר של מת שלם טהור ולר' יוחנן אפילו בשלדו קיימת מדאורייתא טהור אלא דבהא פליג הירושלמי על הבבלי דס"ל דלר"י עכ"פ מדרבנן טמא מפני כבודו של מת וא"כ ר"י מגדלאה אתי כרבנן ומטמא מדרבנן בשלדו קיימת דוקא. וכן הוא דעת הרשב"א והר"ן דלרבנן אפילו אפר של מת שלם טהור לר"י אלא דר"י מסופק אליבא דרבנן אי בלבול צורה חשיב כאפר וא"כ בלבול צורה נמי טהור ולפ"ז ע"כ ר"י דמטמא בבלבול צורה אתי כר"א דמטמא גם באפר וכ"ש בלבול צורה או אפשר דרבנן דוקא באפר מטהרין אבל בבלבול צורה יכולין ליסבר כר' יוחנן. וע"כ אמר אתי' דר' יוחנן כר"א דכר"א ודאי אתיא אבל לרבנן יש מקום לספק. עכ"פ רבנן ס"ל דאפילו אפר של מת שלם טהור, ובפירוש כתב הר"ן: וליכא למימר דקסבר ר' יוחנן דבשיעורא לחוד פליג (ר"א אדרבנן) דהא [רבנן] מטהרין לגמרי דאי לא הו"ל למיתני וחכמים אומרין שיעורן כך, עכ"ל הר"ן. ומזה מוכח דגם באפר של מת שלם מטהרי רבנן דאי לא"ה הו"ל למיתני וחכמים אומרים עד שיהא אפר ממת שלם. וכן דעת הרמב"ן וכן נראה מדברי הריטב"א דלחכמים אפר שרופים טהור ואין חלוק בין הוא ממת שלם או לא.