מלמד להועיל חלק ב · חלק קי״ד סימן י״ג

יא. והנה לפי שכתבנו בדעת הרמב"ם דהיה מקום לפרש דמת שנתבלבלה צורתו טהור היינו כשאין עליו כזית בשר וטהור שאינו כמת שלם לכאורה קשה מאי קאמר בנדה דף כ"ח ע"א ר"י דאמר כמאן כר' אליעזר דאמר אפר שרופים שיעורו ברובע דילמא ר"א מיירי בדאיכא בשר בהדי' וטמא משום דסובר דמסתמא ברובע איכא כזית בשר, ושיעור רובע אמרו חכמים באפר משום דדמיא לעצמות יבשות דשיעורן ברובע אבל אם ידעינן דלא היה שם כזית בשר ואנו מטמאין משום דהוי כמת שלם צריך להיות צורת תבניתו קיימת. וי"ל כיון דילפינן לקמן ד' נ"ה ע"א מקרא דבשר המת שנעשה כקמח אינו מטמא משום בשר ע"כ ליכא למימר דיש חילוק באפר שרופין בין היה שם בשר או לא דהא כיון דנעשה כקמח בין כך ובין כך אין כאן בשר, וע"כ דר"א מטמא בכל גוונא ועל כן דייק ר"י דגם בנתבלבלה צורתו טמא אפילו לא היה שם בשר ושיעורו ברובע כעצמות, והא דאמר ר"י לקמן דאיקמח טהור בליכא רובע והרמב"ם איצטריך לאשמעינן דאפר שרופין אינו מטמא אף דכבר אמר דאפילו נתבלבלה צורתו טהור, משום דהו"א דטהור רק משום מת שלם באין שם כזית בשר, אבל לפי האמת דאפר אינו כבשר א"כ בנתבלבלה צורתו אפילו בדאיכא בשר טהור דמשום בשר אינו מטמא משום דאיקמח ומשום מת שלם אינו מטמא דנתבלבלה צורתו. היוצא לנו מזה דמת שנשרף ונעשה אפר לרמב"ם אינו מטמא כלל אם אין שדרתו וצלעותיו קיימין, ואפילו אפר של מת שלם לפנינו.