מלמד להועיל חלק ב · חלק ק״ג סימן ח׳

ועל עיקר דינא הנ"ל נ"ל דודאי להני שיטות דס"ל דמדאורייתא אינו חייב בפיאה אלא דגן תירוש ויצהר כמ"ש התוס' בשבת ס"ח ע"א ד"ה ואילו ובשאר דוכתא משום דסתם קציר היינו דגן וא"כ גם בלקט ושכחה מדאורייתא ליתא בירק ותאנים ושאר אילנות אלא בדגן ותירוש (ושכחה גם בזית דהיינו יצהר ע' חולין קל"א ע"א) ונהי דרבנן תקנו פיאה בקצת מינים מ"מ מהך טעמא דלא תקנו פיאה בקצת מינים כמ"ש התוס' בשבת ס"ח ע"א והר"ש פ"ק דפאה מ"ד מאותו הטעם עצמו לא תקנו לקט ושכחה להני מינים, אך לשיטת הרמב"ם דס"ל דפאה באילנות דאורייתא כדמשמע מלשונו פ"א מה' מתנות עניים, וכן לשיטת יש מפרשים שהביא הר"ש פ"א דפאה מ"ד עדיין הדבר תלוי דאפשר דדוקא בפאה מיעט קרא להני מינים מדכתיב קציר אבל כיון דחזינן בלקט דדרשינן קציר לדרשא אחריתא דבת"כ ממעטינן מינה לקט קטוף עיי"ש אפשר דגם בשכחה איצטריך קציר לדרשא אחרינא או שיש שום דרשה דמינה מרבינן שאר מינים ללקט ושכחה כדחזינן בת"כ דיש חילוק בין פאה ללקט לענין קיטוף דבלקט ממעטינן לי' ובפאה מרבינן קוטף, וכיון דלא חזינן להו לרז"ל דממעטי הני מיני מלקט ושכחה כדממעטי להו מפאה עדיין הדבר תלוי עד יבוא ויורה צדק לנו (והראי' מפ' בא סימן כבר דחיתי לעיל).