מלמד להועיל חלק ב · חלק ק״א סימן ה׳

ולכן מה שהעלה הרב הג' הנז' ע"י קושיותיו אלו שלא נאמר הך דינא דהעושה עיסה ע"מ לחלקה בצק פטורה מן החלה רק בחלוקה לשני אנשים או יותר וחולק בזה על רבותינו בעלי התוס' ושאר ראשונים ז"ל שסתמו או נסתפקו בזה או כתבו בפירוש שאפילו בעל הבית בתוך ביתו פטור לא שמיע לן כלומר לא סבירא לן רק כמו שכתבתי לעיל שהעיקר תלוי בעושה לחלקה בצק דהיינו שלא לאפותה בתנור אחד, ובלא"ה נמי מה שהעלה הרה"ג ז"ל הנז' לתרץ קושיותיו הנז' כד מעיינין בי' לא הועיל מידי בזה דאיזה סברא יש לפטור יותר בעושה לחלקה לבני אדם מלחלקה לעצמו כיון דעיסת השותפין חייבת כמבואר ברמב"ם שם ה"ו ובטוש"ע סי' ש"ל ס"ב וכן העושה עיסה לרבים חייב כפסק הרמב"ם שם ע"פ התוספתא (וצ"ע למה נשמט זה בטוש"ע), א"כ מה הפרש יש בין העושה לחלקה בשביל עצמו או העושה לחלקה לרבים איזו צד פיטור יוכל להוולד על ידי זה שעושה לחלקה לרבים אם בעצמו יתחייב בכה"ג, וודאי נראה פשוט לדינא מסתימת לשון הפוסקים שעיסת השותפות והעושה אותם לרבים דחייבים אע"פ שאין בשום אחד מהם לבדו כשיעור וכ"מ בכ"ד וע' בזה בסה"ת בסי' פ"ג והיינו העושה עיסה לרבים היינו העושה עיסה לחלקה בצק, ואם תאמר דשל שותפין ולרבים דחייבים כשעשאוה לחלקה לאחר אפיה דוקא וכן הוא באמת מ"מ כבר הודית שאין השותפות ודלרבים גורם לפטור, רק דעיקר הפיטור תלוי בין לחלקה בצק ובין לחלקה לאחר אפיה, וכיון שכן ה"ה לבעה"ב בתוך ביתו. ומשום הכי אע"פ שגם הרב פרישה והש"ך ז"ל כן כתבו בדרך העברה במכ"ה שבמקומו מונח שלא השגיחו אהך דיבור תוס' בברכות דף ל"ז סוף ע"ב שהביא הרב שנות אלי' שם ג"כ דכתבו להדיא שרבינו יחיאל ז"ל היה מסופק עכ"פ לפטור בעה"ב בתוך ביתו בכה"ג וכן שאר ראשונים ז"ל כ' הכי להדיא לפטור, אלא שהגדולים הנז' אגב חורפייהו לא עיינו בה יפה כה עם שלא חקרו לעמוד על שורש ויסוד הלכה זו שבלי דברינו הנ"ל נראית כמילתא בלא טעמא כלל ומן השמים אנהירו לעיינין לפרושה באר היטב ב"ה. ואל תתמה על זה האיך נתלה באפיה פיטור וחיוב חלה והתורה אמרה ראשית עריסותיכם ומשנה שלימה שנינו רפ"ב דמכילתין גלגלה בחטים וכו' האוכל ממנה אינו חייב מיתה, שהרי מצינו ג"כ לר' יהושע בפסחים מ"ח ב' דס"ל תנור מצרפן וכמו שתלוי חיוב ופיטור בתנור לענין צירוף עיסות שאינן בתורת חלה בלא"ה ה"נ תליא פיטור וחיוב באפיה בתנור א' לכ"ע וכן שמעינן נמי לר"ע בפ"ב מ"ו דמכילתין דאמר הכל הולך אחר הקרימה בתנור וע' תי"ט שם ד"ה רע"א וכו' ואע"ג שלא פסקו הפוסקים כר"ע בזה מ"מ חזינן דסברא היא להתלות באפיה חובת חלה. וכן נראה ג"כ מלשון הרמב"ם שם סוף הי"ב שכ' וז"ל שאין חייבת אלא עיסה שסופה להאפות לחם כו' ע"ש, וזהו שסיים הרע"ב במשנתנו בסד"ה חייב וכו' ויאפה אותה כולה כאחת, ולכן מי שהשיב בזה (הרב הון עשיר ע"ש) לענ"ד לא יפה כיון רק דהאמת דהאפיה כאחת ר"ל בתנור אחד מוכרחת לחיוב חלה, ואע"ג דלא איתפריש הכי בדברי הפוסקים ז"ל אפ"ה כ"נ עיקר לדינא ודו"ק. עכ"ל הר"א בערמאנן זצ"ל. ועיין בשו"ת בית אפרים חי"ד סי' ס"ט שפלפל ג"כ בדין זה והעלה דכיון דסופן לצרפן בתנור א' או בסל אין החילוק פוטרה מחלה דלא מיקרי חילוק כיון שסופו לצרף החלקים. והנה אם סופו לצרפן בסל אחד ואופה בב' תנורים תליא בפלוגתא דר' אליעזר ורבנן בפסחים מ"ח ע"ב וקיי"ל כר"א דס"ל מצרפן. אך צ"ע אי רשאי ליטול חלה מהעיסה ע"י שהסל יצרף החלקים לבסוף אע"פ שאופה בב' תנורים, ומכש"כ אי רשאי לברך על סמך שסל מצרפן לבסוף, ובשלמא אם אופה בתנור אחד י"ל דלא מיקרי חילוק מה שדעתו לחלק כיון שדעתו לצרפן בתנור ודעתו שחילקן הוא שצירפן והפה שאסר הוא הפה שהתיר אבל אם אפאן בב' תנורים הרי חילקן ע"י מעשה ואיך יצרפן ע"י מחשבה שחושב לצרפן בסל ויברך מקודם, אשר ע"כ נ"ל דמידי ספק מיהת לא יצא ולא יברך בענין זה, אך אם דעתו לאפות בתנור אחד צדקו דברי הר"א בערגמאנן זצ"ל דאפילו הם של ב' בני אדם חייבת בחלה בודאי דהחילוק לא מיקרי חילוק כיון שמצרפן בתנור אחד ומקרא מלא הוא ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד.