מלמד להועיל חלק ב · חלק א׳ סימן ב׳

תשובה:רוב וכמעט כל הפוסקים החמירו בסתם יינם גם בזמן הזה ואין סומכין על דעת יחיד. ועיין לענין סתם יינם בזמן הזה מ"ש הח"ס בפתיחה לחידושי הלכות יסודי התורה שלו שנדפס אצל חי' הרמב"ן לקידושין בפראג 1826. ואף שגם הרמ"א בתשובה מלמד זכות על המקילין מ"מ כבר פליגי עליה רוב מנין ורוב בנין של הפוסקים. והשתא יש לעיין אי שוחט שלא נזהר בסתם יינן פסול לשחיטה. בש"ע סי' ב' סעיף ו' הביא פלוגתא דרא"ש ורמב"ם במומר לשאר עבירות אי צריך לבדוק לו סכין וקיי"ל להחמיר דצריך בדיקת סכין וא"כ אין להניחו להיות שוחט (וע' פמ"ג ות"ש סעיף י"ג). אך זה במומר לאיסור דאורייתא אבל באיסור דרבנן י"ל דחשוד על הקל אינו חשוד על איסור דאורייתא (וע' שו"ת מהר"י איטינגא ח"א סי' ב' וט"ז) (וכ"כ הכ"ס סי' ד' בד"ה ונראה לענ"ד) אלא הא לן בדיני שחיטה ג"כ כמה וכמה איסורי דרבנן כגון שהייה במיעוט בתרא וכיוצא בו וגם בדיקת הריאה היא דרבנן פמ"ג פתיחה לסי' ל"ט, אלא דלכאורה יש ללמד עליו זכות כיון דהאי איסורא דסתם יינם להיתר נחשב אצלו א"כ אינו חשוד אפילו על שאר איסורי דרבנן. אמנם נראה דכל זה לענין מה שעבר אין לפסול שחיטתו, אמנם אם השאלה באה לפנינו אם נוכל למנות איש כזה לשוחט הקהל בודאי דין שוחט כזה הוא שצריך להיות ירא שמים (ע' ת"ש סי' א' סעיף ו') ואין נותנין קבלה למי שעובר על איסור דרבנן (ע' ערוך השלחן סי' א' סעיף כ"ג) ואם הוא אומר שלדעתו הוא מותר משיבין לו שהוא אינו יכול לילך אחר המיעוט המקילין, ומי שמקלו יגיד לו גם בעניני שחיטה יפסוק כמקילין ואין לסמוך עליו. והשתא בשוחט שלפנינו ודאי על שעבר אין מעבירין אותו ודנין אותו לכף זכות, אבל מכאן ולהלאה חושבנא אומרין לו: הוי יודע שרוב הפוסקים אוסרין סתם יינם ומי שהולך אחר המקילין הוא קל והשוחט צריך להיות ירא שמים ולהחמיר בכל ספק ומכש"כ ברוב אוסרין, ומעתה הדין שתעזוב מנהגך הרע ותמנע את עצמך מסתם יינם, ואם אינו רוצה לשמוע אין מניחין אותו להיות שוחט עוד.