עוד יש להוסיף כאן דהעוסק בבית מאכל לקנות ולמכור החמץ הוא נכרי ואין שליחות לנכרי ואף לשיטות הסוברים יש שליחות לנכרי לחומרא (ע' י"ד סי' קס"ט ס"י) מ"מ כתב רע"א בהגהות לא"ח סי' ת"ן ס"ו בשם בעל פורת יוסף אמר לנכרי בפסח לקנות לו חמץ וקנה לו י"ל אף להפוסקים יש שליחות לנכרי לחומרא מ"מ הוי רק דרבנן ומותר אחר הפסח עכ"ד ומכש"כ כאן שלא אמר לו כלל לקנות ולמכור החמץ בפסח, והוא עושה אדעתא דנפשיה (מ"מ יש לפקפק דאפשר דהנכרי מיקרי פועל שלו). וע' שואל ומשיב מ"ג ח"ג סי' ל' דהוכיח דהא דיש שליחות לנכרי לחומרא הוא רק ברבית כמ"ש בש"מ בב"מ דף ע"א.
מלמד להועיל חלק א · חלק צ״א סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.