מלמד להועיל חלק א · חלק צ״א סימן ז׳

והנה בנ"ד יש עוד סברא להקל דיש ספק אם הריוח בא כלל מן החמץ, כי ידוע שעיקר ריוח בית מאכל בא מן הבשר והיין שמוכרין, ואם יש מעט ריוח מן החמץ הרי בטל ברוב, ויכול הישראל לומר אני אטול חלקי מן הריוח המותר. ועוד דהריוח הוא רק חליפי חמץ ואף לשיטת רש"י שאסור למחליף עצמו מ"מ חדא הא הוא לא החליף כאן ובתערובת בהבלעה ובספק לא גזרו, ועוד דגם כאן יכול הישראל לבטל חלקו ואף דאין אדם מבטל דבר שאינו ברשותו מ"מ הביא הפמ"ג בא"א סי' תמ"א סק"ד בשם תשובות הב"ח דבישראל שהלוה לנכרי על חמצו יכול הישראל לבטל ולהפקיר אף דבר שאינו ברשותו ודבר שלא בא לעולם. איברא דהקצה"ח סי' רי"א השיג על זה מגמ' דב"ק ס"ט בסוגיא דצנועין, אך הגאון מהרש"ם בספר ארחות חיים ריש סי' תמ"ו הביא בשם שו"ת ב"א חא"ע סי' נ' דמהני הפקר בדבר שאינו ברשותו ושם בצנועין שאני דליפטר ממעשר דבעינן הפקר לעניים ולעשירים לא מהני בכה"ג.