מלמד להועיל חלק א · חלק ט׳ סימן ב׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

תשובה.הנה אם קרא אחד ב' פסוקים ולא נזכר עד אחר ברכה האחרונה דעת הט"ז בסימן קל"ז ס"ק ד' דיקרא עוד פסוק ולא יברך ברכה ראשונה רק ברכה אחרונה יברך אחר אותו הפסוק דהברכה אחרונה כאילו לא נאמרה. והנה לדעת הט"ז בנידון דידן א"א לקרוא עוד פסוק דאין לקרות פסוק מסדרה דשבוע הבא וגם פסוק למפרע אינו נכון לקרות, וא"כ אפשר דכאן יודה הט"ז למג"א דיקרא שנית ג' פסוקים. אמנם גם לענין ברכה ראשונה פליג המג"א וסבר דמברך עוד הפעם ברכה ראשונה וכן פסק האלי' רבא ס"ק ז' וטעמו כיון שבירך אחרי' הוי היסח הדעת לגמרי וצריך לחזור ולברך לפניה ולקרות ג"פ. וגם בהדיא כתב הא"ר שם דאם לא קרא למפטיר ג"פ דינו כמו בשאר הקרואים, וכ' דכן משמע בתשו' מהרי"ל סי' ק"ס. אבל החיי אדם כלל ל"א סי' כ"ז חולק על הא"ר ופסק כט"ז דאינו קורא אלא פסוק אחד ומברך לאחריה, והביא ראי' מדכ' המג"א בסי' ק"ץ סק"ג כיון שדעתו היה לשתות עוד א"צ לברך בתחילה וה"ה הכא שהרי זה כשבירך תחילה דעתו היה לקרות כתקון חכמים ג"פ אלא שזה סבור שכבר קרא ג"פ וכמו בסי' ק"מ. אולם ראיתי בתוספות חיים שנדפס ביחד עם החיי אדם שדחה ראיית הח"א. וכן בדרך חיים ובשער אפרים פסקו כאלי' רבא. וגם החיי אדם פסק בזה כא"ר דאם לא קראו למפטיר ג"פ דינו כשאר קרואים וכן העלה במש"ז סי' קל"ז. אך ראיתי בשער אפרים סי' ט' דפסק דאם לא קרא למפטיר ג"פ דיחזור ויקרא ג' פסוקים, אבל לא יברך כלל לא לפניה ולא לאחריה, ולא כתב טעמו; והנה פליג בזה עם הא"ר והח"א. ונראה שטעמו דכיון שהמפטיר אינו קורא אלא מפני כבוד התורה כדאיתא במגילה כ"ג ע"א, א"כ דין שיקרא עוד הפעם ג"פ מפני כבוד התורה, אבל לא יברך עוד הפעם. אבל צ"ע כיון דלא קרא אלא ב"פ ברכתו כמאן דליתא, א"כ כיון שתקנו שמפטיר ג"כ יברך על התורה למה לא יברך עוד הפעם, כיון דברכה שבירך כמאן דליתא. ונראה לי דהא כ' המהרי"ק בשרש קע"ח הובא בפר"ח סי' קל"ז סק"ד בשם מהר"ר שמואל דלא יפחות מג' פסוקים היינו לכתחילה אבל בדיעבד מהני ב' פסוקים. ואף דהוא דחה דבריו וכן העלה הפר"ח דקריאת ב"פ לא הוי קריאה כלל, מ"מ י"ל לענין מפטיר דאינו קורא אלא מפני כבוד התורה מהני עכ"פ בדיעבד ב"פ ועכ"פ ספק הוי ואינו חוזר ומברך, ומכש"כ לדידן דרק חוזרין וקורין עם המפטיר מה שקרא האחרון ועל זה כבר נתברך לפניה ואחריה, וא"כ דיינו שיחזור ויקרא עוד הפעם ג' פסוקים אבל לא יברך לא לפניה ולא לאחריה, דבכאן ודאי ספק ברכות להקל.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.