והנה הוגד לי שגם הפרי שקורין ערדנוס אין אוכלים בירושלים בפסח מפני גזירת קטניות. ובאמת פירא זה הוא מין קטנית שכן גדל בשרביט תחת הקרקע ונקרא ג"כ בחכמת הבאטאניק הילזענפרוכט, אמנם בקצת נשתנה משאר קטניות חדא דאינו מידגן דהיינו דאין אוספין הפירות בגורן כדגן אלא מניחין אותן בשרביטין שלהן והשרביטין מתקשין כמו קליפי שקדים ויש להן ג"כ מראה שקדים והפירות אוכלים בארץ ישראל קלויים באש לקינוח סעודה ולמטעמים, ועוד דהפירא דומה ללוזים (האזעלניססע) ועל כן נקרא ג"כ נו"ס בל"א והיא רכה כאגוז ואין עושין ממנו קמח כלל רק סוחטין ממנו השמן ומה שנשאר עושין ממנו שטארקע, וכן א"א שיתערב בהן גרעיני דגן בשום אופן, כי הם נשארין בשרביטין עד אשר נקלפין לסחיטת שמן. ומאחר דיש ג"כ סברא לומר דמשקה פירות אפילו מאיסורי דאורייתא אינו אסור אלא מדרבנן, ומנהגא דא"י אינו אלא בפירא גופא, כי שם אין עושין שמן מפירות אלו, ועיקר גזירות קטניות ב"ס לא היה על פירות כאלה, אשר על כן אני נוטה להתיר השמן אם יסכימו עמי הרב דהאמבורג והרב דפאזען ואין לי פנאי להאריך כעת. ויש להוסיף על זה כי כבר הורה זקן מו"ה שר"ה זצ"ל בפפד"מ להתיר שמן שומשמין, ואף שבשמן שומשמין שפשט המנהג בא"י ובשאר ארצות לאיסור לא מלאני לבי להתיר, מ"מ בנידון דידן דאין כאן הני חששות שבשמן שומשמין אין להחמיר כ"כ. אח"כ שמעתי שהגאון דקאוונא בס' באר יצחק התיר שמן שומשמין.
מלמד להועיל חלק א · חלק פ״ח סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
