מלמד להועיל חלק א · חלק פ״ז סימן ב׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

תשובה:בלתי ספק שומשמין הוא זעזאם, שזה נקרא גם בלשון ערבי אלשומשום כמ"ש מו"ה יוסף שווארץ בספרו תבואת הארץ; אכן רבני אשכנז ואונגארן ורוסלאנד הבינו ששומשמין הוא מאהן בל"א; וכן מתורגם במשניות בלשון זשארגאן אשר על כן שומשמין שדיבר ממנו הרב מו"ה שניאור זלמן בסי' תנ"ג כוונתו על מה שאנו קורין מאהן. אכן רבני מזרח יודעין היטב טיבו של שומשמין. והנה במזרח מקומות מקומות יש, יש מקומות שאוכלין שמן שומשמין ולפי עדותו של הרב בעל ברכי יוסף סי' תמ"ז אות י"ד רוב המון ישראל אכלי שמן שומשמין בפסח. אכן כאשר הוגד מאיש אחד ירושלמי רובן של יושבי ירושלים מחמירין שלא לאכול. וכ' בברכי יוסף סי' תנ"ג אות ה': נוהגין בארץ הצבי המחמירין שלא לאכול שמן שומשמין מתירין להדליק בו (וע' גם בספר מחזיק ברכה סי' תס"ז אות ה') ואף דיש מחמירין שלא להדליק בו עיין שו"ת לב חיים המובא בס' שדי חמד מערכת חמץ ומצה סי' א' אות ב', מ"מ לענין הדלקה בודאי יש להקל. ולענין אי מיקרי קטניות הנה אין מבואר בפוסקים גדר מלת קטניות, רק הט"ז כתב סי' תנ"ג ס"ק א' דחרדל מפני שגידולו בשרביטין הוא כקיטניות. והנה כפי אשר שמעתי שומשמין אינו גדל בשרביטין אח"ז ראיתי בפי' שבי"ד סי' רצ"ב ס"ג שומשמין נמנה בכלל קטניות ומדיש אחרונים דאוסרין את שמנו אפילו להדלקה מפני שמעורב בו דגן ש"מ שיש בו חשש כבקטניות, גם אין דעת הט"ז לומר דכל שאינו גדל בשרביטין אינו בכלל גזירת קטניות. ולפ"ז יש להחמיר בשומשמין כבקטניות ובפרט שדומה קצת לעדשים. והנה שמן קטניות לדעת רמ"א בסי' תנ"ג אסור באכילה ומותר בהדלקה, וכן דעת ש"ע של הרב וע' נשמת אדם ה' פסח שאלה ל"ב וכן יש לנהוג במקום דלית מנהג להתיר אמנם אי מותר לערב קצת שמן שומשמין לתוך קונזטבוטטער או אסור מטעם אין מבטלין איסור לכתחלה זו שאלה אחרת (ע' ט"ז סי' תרכ"ו ומג"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ה, ונחלת צבי בי"ד סי' פ"ד) ואין לי פנאי להאריך כעת בזה, וע' י"ד סי' רצ"ז סעיף ג': קטנית וכו' והשומשמין והפרגין (פרגין היינו מאהן וכמו שכתוב שם פפאורו בלע"ז), והוא לשון הרמב"ם פ"א מה' כלאים הלכה ח'. וע' רמב"ם פ"ב דשביעית בפיה"מ שלו, וערוך ערך פרג.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.