מלמד להועיל חלק א · חלק פ״ג סימן א׳

ע"ד חלב של נכרים בפסח לחולה שאין בו סכנה. והנה לענין שתיית חש"נ בשאר ימות השנה לא אדבר כי זה תלוי בפלוגתא אי איסור דרבנן מותר לחולה שאין בו סכנה (ומ"ש מ"ר דכדאי הפ"ח והתשב"ץ לסמוך עליהם בשעת הדחק הוא ג"כ סניף) שהאריכו בזה ספרי המאספים ה"ה שדי חמד קונטרס הכללים אות א' סי' רנ"ב וספר אורחות חיים סי' שכ"ח אות י"ט וד"ת לי"ד סי' קנ"ה וע' שדי חמד מערכת חו"מ סי' ג' אות י"ב. אמנם אם למאן דמתיר מותר גם בפסח הנה ודאי שלפי התשב"ץ שהבאתי לעיל דמתיר חמאה שמן ודבש גם חלב מותר. אך כבר כתבתי לעיל דטעמו של התשב"ץ ליתא לדידן דאסרינן נטל"פ ולפי המג"א דלענין חמץ ל"א סתם כלים אב"י. וא"כ כל ההיתר תלוי אי אמרינן אחזוקי איסורא לא מחזקינן או שאין דרך לתת חמץ בכלי שחולבין בו. וע' בשדי חמד מערכת חו"מ סי' א' אות ט"ז ובארחות חיים סי' ת"נ אות י' שם נושאים ונותנים אי שרי לחלוב בכלים חמוצים כדי להשהות עד אחר הפסח. אמנם לענין דיעבד ולשתות בפסח מביא רק שו"ת דברי חיים בשם פ"מ וח"י דמותר בהפ"מ. וא"כ לחולה שאין בו סכנה ודאי הוי כהפ"מ, אך לא מצאתי דברים אלו בפ"מ וח"י. אך בא"א ס"ק ט"ז כתוב דאף הערינג השרויים בכלי חמץ בפסח בדיעבד מותרים. וא"כ גם החלב שלוקחים מן הנכרי לדעת כמה פוסקים הוי דיעבד ובפרט לצורך חולה יש להתיר. ומ"מ יקחו חלב שלא שהה בכלי של גוי מעל"ע ויסננו החלב.