מלמד להועיל חלק א · חלק ע״ב סימן י״ד

אחר שכתבתי זאת בא לידי ספר תא"ו לרבינו ירוחם וראיתי שם בח"א ני"ב חי"ו בתחילה כתב וז"ל הדר עם הנכרי או עם מי שאינו מודה בעירוב כגון כותי אינו אוסר דירתו כי דירתו אינה דירה עכ"ל הרי שסובר דגם דירת כותי אינה דירה ודוחק לומר דהוא רק לאחר גזירה שעשאוהו כנכרי לכל דבריו דהא כתב או עם מי שאינו מודה בעירוב כגון כותי משמע דטעמא מפני שאינו מודה בעירוב הוא ואף קודם גזירה לא היה אוסר, ואח"כ כתב ר"י וז"ל: המחלל שבת בפרהסיא או עובד ע"ז הרי הוא כעכו"ם ואינו מועיל עד שישכור פי' אינו יכול לבטל רשות אבל המינים שאינם עובדי ע"ז והמחלל שבתות בצנעה וביתוסי וצדוקי וכל כופר בתורה שבעל פה שאינו מודה בעירוב אינו כעכו"ם ואין שוכרין ממנו אלא מבטל רשותו ונותן רשותו והוא אוסר על ישראל אפילו יחיד שדר עמו בחצר, עכ"ל. מדאמר גבי מחלל שבתות בצנעה והוא אוסר על ישראל אפילו יחיד שדר עמו בחצר משמע דמחלל שבתות בפרהסיא או עובד ע"ז דמיירי לעיל מיניה אינו אוסר על ישראל יחיד כמו שכתב הק"נ, ומשמע דקסבר רבינו ירוחם דגם הם דירתם אינה דירה לענין עירוב כמו כותי ולא קשה מה שהקשיתי לעיל על הקרבן נתנאל. אח"כ ראיתי בסי' חיי אריה להרב מו"ה ארי' הורוויטץ סי' י' שהעלה ג"כ דמומר לחלל שבת בפרהסיא אף לקולא שוינן לי' כגוי והביא סייעתות אחרות וגם בישועות יעקב לסי' שפ"ה משמע כן. אמנם בתוס' שבת סי' שפ"ה ס"ק ד' ובהגהות רע"ק איגר לסי' שפ"ה בשם חי' אבן העוזר כתבו דמומר לחלל שבת לא הוי כגוי לקולא, רק דאם דר ישראל יחידי עמו מהני ביטול רשות ממ"נ עיי"ש. והמיקל בעירובין לא הפסיד לענ"ד. ספר חי' אבן העוזר לעירובין לא מצאתי. (אח"כ ראיתי דבריו והוא הביא ראיות מן ביטול ע"ז ומרבית ומקידושין וזה אינו ראי' כלל, דהתם הוא דאורייתא). ומצאתי בס' גאון יעקב למס' עירובין שפי' גם הוא דראב"י דאמר יחיד אינו אוסר לא קאי אלא אנכרי ולא אכותי וצדוקי (אי אמרינן כותים גירי אמת הן) ולא הביא לא דברי היד אליהו ולא דברי הק"נ ולא דברי הרבנו ירוחם שהבאתי לעיל.