מלמד להועיל חלק א · חלק נ״ח סימן ג׳

ועתה נחזי אנן מה נעשה לבנינו בענין טלטול ספריהם אם יש טירחא גדולה לבנים הקטנים להניח ספריהם בבית הספר בשבת ולחזור לקחתם משם ביום א'. גם נדבר באותו ענין אם יש להתיר שישא הקטן עמו סידור לביהכ"נ להתפלל בשבת. והנה בנדון זה כבר כתב הט"ז סי' שמ"ו ס"ק ו' דיש להוכיח מהמרדכי פ"ק דשבת שיש היתר להביא ע"י התינוק המפתח, ואע"ג דבפ' חרש אי' דנאבדו המפתחות וא"ר פדת לידבר תינוק לשם וימצאנו משמע דליספו בידים אסור התם מיירי מר"ה שהוא דאורייתא אבל אנו אין לנו אלא כרמלית שהיא מדרבנן עכ"ל, ופר"מ במשבצות זהב הקשה מסי' שמ"ג דפסק אפילו איסור מדרבנן אסור לתת לו בידים וע"כ כתב דכאן התירו להביא המפתח של ביהכ"נ משום מצוה (וע' ח"ס ח"ו סי' י"ג) ולפ"ז מותר להביא ע"י קטן ג"כ טלית או סידור לביהכ"נ, וא"כ פשיטא ופשיטא שא"צ למחות אם הקטן נושא מעצמו סדור לביהכ"נ, דמאי אמרת שעושה על דעת אביו שיודע שאביו ניחא לי', מ"מ לא גרע מלתת לו בידים שמתיר הט"ז ולפרמ"ג לכל הפחות במקום מצוה מותר. אך צ"ע קצת אם יש להתיר גם בקטן שהגיע לחנוך דלשיטת הרמב"ם וכן פסק הרמ"א סי' שמ"ג לכל הפחות האב מצווה להפרישו. אמנם כבר כתב הב"ח בסי' שמ"ג דהרמב"ם לא אמר אלא באיסור דאורייתא אבל באיסור דרבנן אפילו בהגיע לחינוך אין מפרישין. ומ"מ יש לגמגם אי ספינן לי' לידים במקום מצוה די"ל דהט"ז לא התיר ליספי בידים אלא בקטן שלא הגיע לחינוך אבל לא בהגיע לחינוך, ובנידון דידן דעושה ע"ד אביו הוי כספי לי' בידים, אולם אם זה מקרי עושה ע"ד אביו אי הקטן נושא לעצמו סדור לביהכ"נ יש לספק דלכאורה יש לומר כיון שהקטן יודע דנוח לו לאביו שיביא עמו סדור להתפלל הוי כעושה ע"ד אביו ומכש"כ לפמ"ש הב"י בסי' של"ד והב"ח בסי' שמ"ג דבסתם קטן אמרינן דעושה ע"ד אביו או יש לספק לכל הפחות שמא עושה ע"ד אביו, ועי' חי' הר"ן לשבת דף קכ"א ע"א אמנם נלענ"ד דעושה ע"ד אביו ליכא למימר אלא אם עושה הדבר לצורך אביו, אבל אם הקטן עושה לעצמו אף אם יודע דנוח לו לאביו לא מקרי עושה ע"ד אביו, וחילי דידי מן הדא דהרשב"א בפ' כל כתבי דף קכ"א ע"א כתב דבאיסור דרבנן ספינן ליה בידים היכא דהוא לצורך הקטן ולא לצרכנו וכתב שכן נראה מירושלמי דאמר קטן שבא לכבות אין שומעין לו לא כן תני ראו אותו יוצא ומלקט עשבים אין זקוק לו תמן יש לו צורך בעשבים הכא אין לו צורך בכבוי אלא דלפי' לא היינו שומעין לו אפי' בשאינו עושה ע"ד אביו וזה שלא כדרך גמרתנו עכ"ד הרשב"א. והנה לרשב"א הירושלמי מחמיר יותר מגמ' דילן דפי' כשעושה לצרכנו אסור אפילו אינו עושה ע"ד אביו ולש"ס דילן אינו אסור אלא בעושה ע"ד אביו, אך עכ"פ גם ש"ס דילן מודה לירושלמי דכשעושה לצרכו מותר אף בעושה ע"ד אביו, דהירושלמי החליט דבמלקט עשבים, שהוא לצרכו, מותר בכל ענין וע"כ פסק הרשב"א דלצרכו מותר לספות לו בידים. עוד כתב הרשב"א בפ' חרש ובתשובה סי' צ"ב דבקטן עושה לצרכו לא שייך אתי למיסרך, והביאו המ"א רסי' רס"ט. עכ"פ לדעת הרשב"א יש פלוגתא בין ש"ס דילן וירושלמי, אמנם לענ"ד נראה דאין כאן פלוגתא ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דהירושלמי סובר דביש לו צורך מסתמא לדעתיה דנפשיה עביד ואינו עושה ע"ד אביו אבל באין לו צורך מסתמא עושה ע"ד אביו, וגם גמ' דילן סובר כן אלא דאעפ"כ צריך לאוקמי בקטן העושה ע"ד אביו משום דלאו כל קטן יודע להבחין שהכבוי צורך לאביו, ואפשר שעושה לשחוק בעלמא, ע"כ אמר בקטן העושה ע"ד אביו דהיינו שיודע להבחין שהכבוי הוא צורך לאביו וא"כ מסתמא עושה ע"ד אביו, ואי קשיא א"כ באירכסו לו מפתחות דבי מדרשא נמי הרי יש צורך לאביו במפתחות, וא"כ הקטן עושה ע"ד אביו כבר כתב הב"י בסי' של"ד דבמפתחות שנאבדו כיון שלא הודיעו שנאבדו לא הכיר בדעתו שנוח לו שיביאם בשבת עיי"ש ואף אנו לפי דרכנו נאמר כיון שלא הודיע שנאבדו אין מכיר שיש צורך לאביו במפתחות, גם יש לומר דמיירי בתינוקות שאינם יודעים להבחין שיש צורך לאביהם בהבאת המפתחות מרשות לרשות, ואף שיודעים שרוצה במפתחות מאן יאמר להן שרוצה שיביאם לו עתה אולי נוח לו אם ישמרם עד מו"ש ויביאם לו במו"ש, וכיון שאינו יודע שיש צורך לאביו בהבאת המפתחות אדעתיה דנפשיה הוא דעביד כי אינו רוצה לשומרם ועל כן מביאם לאביו. ולפי"ז הירושלמי והבבלי לא פליגי, וא"כ לדינא באם עושה הקטן לצורכו לא הוי עושה ע"ד אביו ולא הוי כספי ליה בידים ומותר אף להרמב"ם דאסר לתת בידים אף באיסור דרבנן. ולפ"ז בצורך מצוה מותר אף בקטן שהגיע לחינוך ובאיסור דרבנן יש להתיר אפילו בלא צורך מצוה כיון דלא הוי כספי ליה בידים.