מלמד להועיל חלק א · חלק מ״ט סימן ב׳

תשובה:כבר דיבר בזה בהשכל ודעת התורני המופלג מוהר"ר יוסף הלוי במכתב חדשי שלו שנת 1892 עלה 2 נגד חכם אחד שרצה לומר שבהדלקת נר עלעקטרישע גליהלאמפע אין בו משום הבערה משום דהעצם הבוער הוא פתילה עשויה מגחלת (קאהלען) והיא מסוגרת בעגול זכוכית שנתרוקן מאויר שלו ועושין כל תחבולות אפשריות כדי שהפתילה לא תהי' נבערת ותעמוד ימים רבים. והרב מוהר"ר הלוי דחה דברים אלו בשתי ידים ובטוב טעם דהבערה בכל שהוא, וזה אי אפשר שיהי' מקום ריק מאויר מכל וכל ומעט אויר נשאר תמיד בתוך הזכוכית וא"כ משהו מהפתילה נבערת, וכמו שהעיד חכם אחד שהפתילות ההן היותר טובות אינן בוערות יותר מט"ו אלף או מכ' אלף שעות, גם העידו חכמים שאף אם מושכין האויר מקנה ע"י לופטפומפע מ"מ נשאר בו מעט אויר, וחוץ מזה יש בפתילה של גחלת חומר בוער באש אפילו במקום ריק מאויר. יתר מכאן אפשר דהתורה אסרה ההבערה מכל וכל אפילו במקום דליכא אויר כלל, כי ההבערה שאסרה תורה היא עשיית האש (אנצינדען) דוקא ולא קיום האש (ברעננען). והנה ודאי לקיים האש יש צורך לאויר דהיינו ליסוד החמצי (זויער שטאפף) שבאויר אבל לא לעשיית האש, וא"כ לא תבערו היינו איסור להוליד אש כל דהוא וזה נעשה ע"י חמום שמחממין דבר כ"כ עד שיראה מאור האש, ואף אם אין כאן שלהבת אלא גחלים או דבר אשר מלובן, נקרא אש וא"כ אין ספק שהעלעקטרישע גליהלאמפע נקראת אש, ואם מדליקין הפתילה עד שהיא מלובנת אפשר שיש בזה ג"כ משום בשול, עיין שבת ע"ד ע"ב, רמב"ם ה' שבת פ"ט ה"ו ופי"ב ה"א, גם בי"ט אסור להדליק אותו נר משום מוליך אש כמבואר משנה ביצה פ"ד מ"ז.