מלמד להועיל חלק א · חלק ל״ד סימן ד׳

וכשאני לעצמי איני מבין הראי' שהביא הא שם פירש"י וז"ל אבל מוליכין עמו חביות ריקניות לגת ומביאין עמו חביות מלאות מן הגת דאין כאן עבירה דמאחר שנטמאו בגת מותר לתת היין בחביות טמאות עכ"ל. ומשמע דבשעה שמוליכין החביות ריקניות לגת נמי כבר נטמא היין בגת ואין כאן עבירה, והולכת החביות מלאכה אחריתא היא דומיא דהולכת פת לפלטר דסיפא. אבל לכאורה סברת בעל בנין ציון תלוי' בפלוגתא דרש"י ותוס' לקמן ריש דף נ"ו ע"א דרש"י פירש ואין בוצרין וכו' משום דגורם טומאה הוא אבל תוס' בדף נ"ה ע"ב ד"ה אין בוצרין פירש דבצירה עם ישראל איכא תרתי דמסייע ידי עוברי עבירה ועוד שגורם טומאה וכן כ' תוס' בדף נ"ו ע"א ד"ה ואין בוצרין דטעמא דאין בוצרין משום סיוע, וא"כ רש"י דס"ל דבבצירה ליכא משום מסייע ידי עוברי עבירה אית לי' דדוקא בדריכה דמסייע בשעת עבירה (כמ"ש רש"י דף נ"ה ע"ב ד"ה וישראל) איכא משום מסייע ידי ע"ע אבל בבצירה דלא נעשה עבירה בשעת בצירה אף דאח"כ נעשה העבירה ליכא משום מסייע יע"ע. אבל לשי' התוס' גם בזה דהעבירה נעשית לאחר מכן איכא משום מסייע יע"ע. ותמיהני על הגאון בעל בנין ציון שלא הביא הך פלוגתא דרש"י ותוספות. והנה לכאורה לפי שיטת התוס' ליתא לסברת הבנין ציון (וראיתי בלחם סתרים שפי' דבבצירה לתוס' הוי מסייע לגרום טומאה וא"א לפרש כן בתוס' נ"ו ע"א ד"ה ואין בוצרין). אמנם כדי להצדיק את הצדיק מעיקרא אמרתי ליישב סברתו גם לשי' התוס'. דתוס' דף נ"ו ע"א ד"ה שמותר הביאו בסוף שרבינו יהודה מצא פי' אחד שפי' בשם רש"י דאין בוצרין עם ישראל משום דכאן גורם טומאה אסור משום דודאי ישתה טמא. ובזה נ"ל ליישב מה דקשה לכאורה דפירוש התוס' נסתר מירושלמי שהביאו התוס' לעיל מיני' דפריך ממתני' דגיטין דתנן בוררת וטוחנת אברייתא דתני לא בוררין ולא טוחנין עמו ומשני כאן בלותת כאן בשאינו לותת פי' בשאינו לותת דלא הוכשרו בוררת וטוחנת, וע"כ טעמא משום דעתה אינו עושה עבירה ואף דתעשה לאחר מיכן בשעת לישה מ"מ קודם לכן לא הוי מסייע יע"ע, וא"כ אמאי אסרינן הכא אפילו בצירה משום דעושה עבירה אח"כ בשעת דריכה, אבל לפי מה שהביאו תוס' בשם רש"י לק"מ דכתבו וז"ל אבל בישראל רשע עובר עבירה הוא שסופו לשתותו טמא ודריכתו לכך עומדת הילכך אסור לסייעו עכ"ל ולפ"ז י"ל גם לפי' התוס' דדוקא היכא דודאי יעשה עבירה שהרי בשעת דריכה ודאי יטמא היין אסור לסייע אפי' קודם לכן, אבל בבוררת וטוחנת אין כאן ודאי עבירה דשמא תלוש במי פירות ולא תטמא העיסה, על כן מותר לסייע קודם לכן. והשתא לא קשה על הבנין ציון דמיירי נמי בגוונא דאינו עושה בודאי העבירה ושפיר כתב דקודם לכן מותר לסייעו.