מלמד להועיל חלק א · חלק ל״ד סימן ב׳

תשובה:הנה ידידי הרב מוהר"ם האראוויטץ אב"ד דק"ק פפד"מ כבר האריך בענין לפני עור והוכיח דהרמב"ם לית ליה האי תירוצא דש"ס דקאי בתרי עברא דנהרא (ע"ז ו' ע"ב). והנה מה שהקשה הרב הנ"ל על הש"ס דקאמר דיקא נמי דקתני לא יושיט ולא קתני לא יתן והקשה מתוספתא פ"ב דדמאי דתני ברישא היה נדור מן הככר ואמר תן לי ואוכלנו לא יתן שאין מאכילין את האדם דבר שאסור לו כיוצא בו לא יושיט ישראל אבר מן החי לבני נח וכו' הרי שבתוספתא איתא ברישא לא יתן ובסיפא לא יושיט וחזינן שבאמת אין חילוק בין לא יתן ללא יושיט עכ"ד נ"ל דלא קשה מידי דכבר כ' הריטב"א בע"ז שם וז"ל והא דנזיר ואבמה"ח שאנו חוששין לתקלה כל היכא דמצי עביד איסור שלא על ידנו ליתא משום ולפני עור ואע"פ שאפשר שהוא מרבה באיסור על ידנו לא חיישינן אבל מכל מקום אי תבע לי' בפירוש לאיסורא נהי דמשום ולפני עור ליכא אכתי איכא איסורא במלתא משום מסייע ידי עוברי עבירה כל שאנו גורמין לו לעשות איסור או להרבות באיסור וכדקיימא לן שאין מסייעין ידי ישראל בשביעית וכו' עכ"ל ולפ"ז מבוארין דברי התוספתא באר היטב דברישא תני שאומר לו תן לי ואוכלנו דתבע לי' בפירוש לאיסור ובזה קתני לא יתן דאע"ג דאפשר לו לקחתו בעצמו אפ"ה לא יתן ובסיפא דלא תבע לי' בפירוש לאיסורא דאפשר שלא יאכלנו קתני לא יושיט, דהיינו היכא דקאי בתרי עברי דנהרא, אבל מותר לו ליתן. ולפ"ז דינא דריטב"א מבואר בתוספתא, והג"מ והתוספתא תואמים זה אל זה, והרב מהר"ם האראוויטץ דלא לי חספא ואנא ב"ה אשכחת מרגניתא דדברי תוספתא מדוייקים. אמנם כן הוא ודאי דהרמב"ם לית לי' תירוצא דש"ס דקאי בתרי עברי דנהרא מדלא הביא חילוק זה בספרו וצ"ל דהוי ס"ל דדיחוייא בעלמא היא ולא ס"ל הדיוק בין לא יושיט ולא יתן. והיוצא מתוך דברינו הנ"ל דשאר פוסקים דס"ל חילוקא דש"ס מתורצים ולא קשה עליהם מדברי התוספתא ושפיר הביא רמ"א בסי' קנ"א ב' הדעות וכתב ונהגו להקל כסברא ראשונה דהיינו דביכול לקנות ממקום אחר מותר למכור לו.