מלמד להועיל חלק א · חלק ל׳ סימן ג׳

והנה אני בחשבונותי תפסתי הזמן, שבו האיר פני כל המזרח עד מעל לראשינו (ביז צום צעניטה). אמנם לי יש מפרשים (עיין מגן אברהם סי' פ"ט ס"ק א' ב' ג') האיר פני המזרח הוא מאוחר יותר מעמוד השחר (ועיין פירוש הגר"א למשנה א' דברכות בשם הירושלמי) ועמוד השחר יהיה שוה לאילת השחר, והנה לפי מה שהביא התוס' יו"ט נמצא גם מי שפירש עלה עמוד השחר היינו עלה הכוכב נוגה (מארגענשטערן פענוס), וזה אינו מובן כלל וכלל, שהרי כוכב זה עולה בכל יום בזמן אחר ואינו תלוי כלל בזמן השנה. ואם נפסוק כדעת הרמב"ם, שעמוד השחר הוא חמש רביעיות (5/4) שעות זמניות, יהיה זה (כאשר דייקתי עפ"י חשבון) שוה למה שאנו קורין נשף התוכני (אסטראנאמישע דאממערונג) דהיינו בשעה שהשמש נמצאת שמנה עשר מעלות תחת האופק, אמנם צאת ג' כוכבים הוא שוה לנשף הנהוג (בירגערליכע דאממערונג) שהוא רק שש וחצי מעלות (½6 גראד) והנה חשבוני מכוון כמעט לקשת (זעהונגזבאגען) של שתים עשר 10 מעלות והוא באמצע של שתי מיני הנשף שזכרתי.