(ה) גם אני חושב דעתו דמר לאמיתית שבפסחים עמוד השחר הוא התחלת השחר התוכני, ובמס' שבת צאת הככבים הוא סוף הנשף הסתמי (בירגערליכע דאממערונג) או ביותר נכון הזמן שיראו ג' כוכבים, ויסוד הענין הוא בטבע האנושי (פהיזיאלאגיש): כי בערב אנו קורין: מאפל, מה שאנו קורין בבקר: מאיר. יען שביום אנו רגילים במאור גדול, ובלילה אנו רגילים בחשך, ע"כ לפי ערך השנוי ממה שאנו רגילים אחר היום הוה לנו כחשך נדמה, מה שאחר הלילה נדמה לאור. הירושלמי שהביא מר באות (ה) לא ידעתי מקדם, והוא יקר מאד ועיקר גדול שממנו אנו למדים שעת עלות השחר ועת צאת הכוכבים לא דמו להדדי.
מלמד להועיל חלק א · חלק ל׳ סימן כ״ח
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Frankfurt am Main, 1926-1932
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך מלמד להועיל חלק א, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.