מלמד להועיל חלק א · חלק ל׳ סימן י״ח

והנה אתה תפסת שהאיר פני כל המזרח הוא הזמן שבו האיר כל המזרח עד מעל לראשנו (ביז צום צעניטה) ואם קבלה היא נקבל, ואם לדין יש לפקפק על זה, כי אם דקדקת מלשון כל המזרח הנה בזה הגרסאות שונות (עיין דקדוקי סופרים) גם הרמב"ם לא גרס כל וא"כ בנית על יסוד רעוע. ואף אם נחליט שהגירסא פני כל המזרח היא עיקרית אין לנו לדרוש כלל כסברתך, כי מסתבר דלא אתי למעוטי אלא תחילת עלות השחר שאין לראות רק נקודה אחת מהאור. ואשר אני אחזה כי יחס אילת השחר להאיר פני המזרח הוא שוה ליחס הנץ החמה לעליית כל גוף השמש. וכתב הרמב"ם (הביאו הרמ"א בסי' נ"ח סוף סעיף א') שיעור הנץ החמה הוא כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ עכ"ל, והוא טעות סופר. והפר"ח והמנחת כהן גורסים עישור שעה אחת (דהיינו 6 מינוטען), והגר"א גורס שליש עישור שעה (דהיינו 2 מינוטען) וזה מסכים יותר עם המציאות, כי לפי מה שראיתי בספרים חדשים מנקודה התחתונה של החמה (אונטערער ראנד) עד הנקודה העליונה יש זוית '32, וזד מסכים לזמן 2 מינוטען, 8 זעקונדען. והנה באשר השחר נתהוה ע"י שיזרח השמש על האדים והקיטורים המסבבים את הארץ בגובה נ"א מיל (כמ"ש הרמב"ם בפירושו לריש ברכות) א"כ בשעה שהנקודה העליונה של השמש זורחת על האדים אינו נראה רק נקודה אחת של אור (וזה אילת השחר), ואם תעלה השמש עוד '32 עד שכל גוף השמש זורח על האדים, אז ההוא האיר פני כל המזרח. את זה אני משער במחשבתי, אמנם יש לבחון אם דבר זה מסכים עם המציאות. גם השערתי עפ"י זה שאולי אלה הדברים דבר ר' חנינא בירושלמי שמאילת השחר עד הנץ החמה הם ד' מילין וכן מהאיר המזרח עד עלות השמש (עליית כל גוף השמש) הם ד' מילין, באשר שמאילת השחר עד האיר המזרח שוה למהנץ החמה עד עליית כל גוף השמש. ודברי ר' חנינא נשתבשו בירושלמי משגגת המעתיקים, אשר בעצמם הגידו חטאתם, כי המאמר משונה בברכות וביומא ובב"ר ובמדבר רבה, וזה אות שלא העתיקו כראוי. ומעתה יש לומר שכל המאמר נעתק בשבוש. אולם אין אני בונה על השערתי זאת שום בנין, כי הוא עדיין מגדל פורח באויר. ועיין עוד בזוהר שמות ד' י' ע"א ותראה משם שאילת השחר אינו רחוק מהאיר פני המזרח.